לבד או ביחד

מאמר דעה מאת יעל אלעד, פעילה בתנועת "נשים עושות שלום".

מאמר שפורסם ב-7 בנובמבר, 2014, על-ידי מרכז קרטר(The Carter Center)  מתאר בלשון יבשה את תחושת ה"אין-מוצא" שחשים תושבי ישראל כבר זמן רב: אף אחד מהצדדים לקונפליקט בין ישראל לחמאס לא השיג את התוצאות המקוות. אחרי סבב הלחימה הארוך ביותר שידענו מזה זמן רב אנחנו נמצאים באותה נקודת אין-מוצא משברית עם טיפטופי טילים באזור הדרום, בעירה בירושלים והתקפות על אזרחים וחיילים באשר הם; החמאס מצידו עדייו כלוא בעזה ואין לו כל תקומה או ישועה לאזרחי החיים בתת תנאים ובלי יכולת לקיים ולו שביב של כלכלה תקינה או חיים נורמאליים; וגם הרשות הפלסטינית לא הצליחה לחזק את מעמדה כישות המייצגת את הפלסטינים וכבעלת סמכות ויכולת לקבל החלטות בגדה וברצועה.

המאמר מתאר את חוסר האמון השורר בין ישראל לחמאס ולרשות הפלסטינית ובין הרשות הפלסטינית לבין חמאס. חוסר האמון הרב מימדי הזה אינו מאפשר לצדדים – כל אחד בנפרד – לשפר את מצבו. כמו בסימולציות שעשינו בתנועת הנוער וכמו אלה שנעשות בארועי גיבוש בצבא ובין קבוצות מנהלים: כל צד אינו יכול להשיג לעצמו לבד את מה שיוכל להשיג כתוצאה משיתוף פעולה עם הצדדים האחרים. וכך, ככל שמעמיקים בקריאת המאמר מתבהרת התלות ההדדית בין הצדדים והחובה לשתף פעולה על מנת לייצר תוצאה מועדפת עבור כולם.

מבלי להיכנס כרגע לפיתרון המוצע ע"י הכותבים ולשלל האינטרסים והמורכבויות האזוריות והפרסונליות בין המנהיגים לבין עצמם ובינם לבין השדרה האירגונית שמאחוריהם, היכן-שהוא צריכה לחלחל אצל כולם ההכרה שמאחר וכל אחד מהם מייצג עם שאזרחיו חווים סבל בלתי סביר, חובה עליהם להגיע לפיתרון.

הסכמה על הצורך בפתרון מדיני

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס שארגן ח"כ עמר בר-לב (מפלגת העבודה) בקיבוץ כפר עזה כדי להציג את החזון שלו להזדמנות המדינית בעזה. אחריו דיבר ד"ר יועז הנדל, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, שתמך, בדרכו שלו, בצורך להגיע להסדר. הישיבה המשותפת של עמר בר-לב וד"ר הנדל על במה אחת וההסכמה הגורפת על הצורך בפיתרון מדיני היתה מפתיעה ומעודדת. הם אינם מייצגים רצף אידיאולוגי ואינם שייכים לאותו צד של המפה הפוליטית. ובכל זאת, הם מסכימים.

העמידה המשותפת של בר-לב והנדל על במה אחת בקיבוץ נתמכה במשפט מפתח שאמר ראש מועצת אשכול, חיים ילין, באותו מעמד: אין היום בפוליטיקה הישראלית ימין ושמאל אלא יש אנשים שתומכים בהסכם ויש אנשים שאינם תומכים בהסכם. האמירה הזו מחדדת את מה שאנחנו, בתנועת "נשים עושות שלום", חשות כבר כמה חודשים. נשים עם מגוון דיעות פוליטיות מצטרפות לקריאה להגיע לפיתרון מדיני ולהביא לקיצם את גלי הטרור ושפיכות הדמים. ולא רק אנחנו, גם תנועות כמו "התנועה לעתיד הנגב המערבי", "עתיד כחול לבן" ויוזמות אחרות מצרפות לשורותיהן אנשים ממגוון דעות, המאוחדים תחת דגל הדרישה להסדר מדיני, גם אם בבחירות שעברו הופנו קולותיהם למפלגות שונות.

מסר אחיד וברור

המסר אחיד וצלול וברור: אנשי הדרום אינם הפקר לטילים ומנהרות, תושבי ירושלים לא יחיו בפחד פיגועים והכלכלה שלנו אינה חסינה מפני איומי הבידוד הנוחתים עלינו חדשות לבקרים. כדי לסיים את הסכסוך נדרשת הנהגת המדינה להתעורר מההזיה לפיה כח הוא פיתרון הקסם לכל בעיותינו. ללא הסדרה מלאה של הגבולות וללא מציאת פיתרון הוגן בגדה ובעזה לא נחייה כאן בביטחון. חובה על המנהיגות הישראלית לשרת את הקונזנזוס ולמצוא דרך לפעול יחד עם החמאס והרשות הפלסטינית. נחישות להשגת הסכם קבע משדרת לא פחות כח ועצמה מטילים.

___________________________________________________

אירוע ההשקה של "נשים עושות שלום" יתקיים ב-25/11 בכנס שדרות לחברה.
ביום שלישי 25.11.2014 אנחנו עולות על הרכבת במסע אל השלום.
הצטרפו אלינו! עלו על הרכבת ובואו לכנס! לפרטים נוספים בקרו באתר האינטרנט של "נשים עושות שלום".