ספרו של שמוליק טסלר, מבוסס על סיפור חייו. על היותו ילד הסובל מבעיית קשב וריכוז. אמנם עלילת הספר בדויה, אבל שמוליק משקף את התמודדותו של ילד בכיתה ז' בחברה הקיבוצית, עם בעיה שעדיין לא היה לה שם- הפרעת קשב וריכוז. באותה תקופה ילד שלא מסוגל להתרכז בשיעור, נחשב כבעייתי. והוא נאלץ להתמודד עם חברה נוקשה, שאינה משכילה להתמודד עם לקויות אלו ואחרות. הרומן של טסלר משקף את חולשותיה של החברה הקיבוצית, שהסתירה את כישלונותיה תחת מסווה של אידיאולוגיה חברתית.
שלומי יוגב הוא נער בן 12, שמגיע לשיעורים ללא שיעורי בית, לא קשוב בשיעור, ומוצא שלל תירוצים יצירתיים לכל אלו. צוות המורים מערים עליו עונש על גבי עונש. אך, אף אחד מהם לא מתפנה לבדוק, מה בעצם הבעיה.
שלומי, שהרגיש שהגיעו לו מים עד נפש, החליט שהוא לא מבליג יותר. הוא לא מוכן להמשיך לקבל יחס נוקשה ומנוכר, הגובל על סף התעללות.
הוא יודע שהוא לא ילד מופרע, וגם לא עבריין מועד. הוא בסך הכול ילד שהצליחו להצית לו את הפתיל, ומוצא את עצמו עם הגב אל הקיר. הוא מגייס את האמצעים העומדים לרשותו, כדי לפגוע בבטן הרכה של הקיבוץ. אין לו כלים אחרים, אין לו אפשרות להתלונן. זו הצעקה שלו לעזרה, המחאה שדרכה הוא מקווה ליצור זעזוע ולשנות את פני הדברים.
הוא מחליט לעשות מעשה, שיראה לכל חברי הקיבוץ מה בעצם מתרחש בבית הספר ולנער את כל המערכת. הוא בונה תוכנית אסטרטגית בשלבים. תוכנית מבריקה, המצליחה באופן יוצא מן הכלל. הוא מוכיח, שגם ילדים יכולים לשנות את פני הדברים, צריך רק להעז וליזום.
שלומי מממש את השלב האחרון בתוכנית ועוזב את הקיבוץ. מה שהוא לא לקח בחשבון זה, שהוא יגיע לתל אביב ושם יצטרך להתמודד עם כנופיות העולם התחתון. אבל, שלומי ילד פיקח והוא הופך לגיבור בעל כורחו. ומוכיח שוב, שלמחברות הריקות, אין קשר ליכולות ולכישורים שלו.
שמוליק, שסבל בילדותו מקשיי ריכוז. למד על בשרו וכיום יכול לומר, שבעלי הפרעת קשב וריכוז הם בעלי חוש דמיון מפותח, שפיתחו עם הזמן חלופות ותכונות שמחפות כביכול על ההפרעה המולדת. בדיוק כמו עיוור שמפתח לעצמו חוש שמיעה הרגיש לגווני קול רבים ובכך מחפה על עיוורונו, אך בהבדל אחד- כל אחד מבעלי הפרעות הקשב מפתח נתיב תכונות איכותיות על פי אופיו, לכן החברה זוכה במגוון רחב של כישרונות מבית היוצר של "מופרעי קשב וריכוז", ואפשר למצוא אותם היום בכל מקום, מובילים בתחומם.
זה לא נכון להגיד על ילד שאינו יכול להתרכז. הוא מרוכז בדברים שמעניינים אותו באותה נקודת זמן.
תפקיד המחנכים להובילו לתחום שבו הוא יכול להצליח, תחום ההתעניינות שלו.
ואני חושבת, שזו גם כוונתו בספר. להראות לנו, שאפשר להסתכל על הדברים אחרת. אם מבינים את הבעיה, מבינים שבהתמודדות נכונה ומכילה, אפשר להוציא מהעז מתוק 🙂
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
