לא לבד

שירי לב

נערה שהפכה לאישה,
אישה שהפכה נשית יותר בזכות הריון.
מתעגלת, משתנה, מגדלת חיים בתוכה.
הגוף משתנה ,
ההורמונים עולים ויורדים בתוכה
ובאחת היא חלק מיצירת חיים חדשים בעולם.

היא נפתחת,
נפער בה פתח שגדל ומתרחב,
כל הגוף שלה מתכונן ומתרחב גם הוא.
הנפש שלה סוערת,
היא על התפר שבין חיים ומוות,
במצב הזוי ובלתי נתפס.

זה כואב
זה מעצים
זה חייתי
זה נשי
זה מרגש
וזו חוויה שאי אפשר לתאר במילים.

זה לפעמים עובר בטוב
ולפעמים כחוויה טראומטית ממש.
בכל מקרה,
זה הופך אותה.
כל לידה הופכת אותה קצת.
מאישה לאמא,
ממי שהייתה למישהי קצת אחרת.
מוסיף בה עוד קומה.

יש מציאות חדשה שהיא צריכה להסתגל אליה,
ללמוד אותה, להכיר אותה, להתרגל.
בתוך כל זה ההורמונים עוד משתוללים
והנפש עוד אוספת את החלקים שהתפזרו
וגם הגוף, לאט לאט, בתהליך ארוך.

בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים
ופתאום
היא קצת עצובה, קצת בוכה, קצת מדוכדכת.

בייבי בלוז, דכדוך אחרי לידה.
טבעי ובדרך כלל עובר.
אבל –
לפעמים זה נשאר.

גם אם היתה לידה טובה שהציפה משהו
גם אם הייתה חוויה טראומטית שפערה בה פצע.

היא מתפקדת אבל על אוטומט.
היא עם הילדים בצהריים אבל לא נהנית איתם.
היא קמה בבוקר אבל רק חושבת על סוף היום שבו היא תניח את הראש על הכרית ותשקיט את המחשבות.
היא יוצאת עם חברות אבל מרגישה זרה ולא מובנת.
היא מדברת אבל מרגישה שאומרת את המילים לא נכון.
היא מרגישה שהדעת שלה מפוזרת.
שהיא לא מצליחה להחליט על דברים שפעם היתה מחליטה בשניה.
היא מרגישה שהיא מנותקת מהעולם.
שהחיים שלה טובים בעיקרון אבל היא לא מצליחה להנות מהם.
שמשהו בה לא כמו שהיה פעם,
משהו כבוי, לא שמח.
היא מרגישה שהחיים שלה גדולים עליה,
כמעט בולעים אותה.
היא לא יכולה להמשיך ככה יותר.

לא טוב לה,
בכלליות,
בכל תחום.

אולי היא חווה דיכאון אחרי לידה
והיא פשוט לא יודעת לתת לזה שם.

יש לו רמות לדיכאון אבל כזה הוא,
דינמי ונוגס בכל תחום בחיים
בלי שנבין מהו בדיוק.

אבל היא נורמלית,
היא לא משוגעת.
זה קורה אחת לארבע נשים,
כל כך נפוץ וכל כך לא מדובר.

זו הפרעת מצברוח זמנית שאפשר לטפל בה.

רק תפני לעזרה.
תשתפי את האיש שלך שרוצה בטובתך ואוהב אותך.
תשתפי את החברה הקרובה,
תשתפי את אמא.

שידעו שעובר עלייך משהו
משהו טבעי ומובן
ושאת צריכה אותם שיהיו לך גב.

ואת תעברי את זה
ותהיי יותר קשובה לעצמך
ותכירי את עצמך יותר
ותגידי (אפילו) תודה על הנסיון הבלתי נסבל הזה שבנה אותך כל כך.

ואת תצאי מזה.
ותחזרי להיות אישה שמחה ואמא שמחה.

כי פשוט מגיע לך ♡

***

משפחה או חברים? בסביבה הקרובה שלכם יש מישהי שמתמודדת עם דיכאון לאחר לידה? איך תוכלו לעזור לה:

♡ אל תשאירו אותה לבד
גם לא חודש וחודשיים אחרי לידה. היא מתמודדת עם המציאות החדשה שלה, עם שינויי הגוף שלה, עם השינויים ההורמונליים המשוגעים שבתוכה ועם הגוף והנפש שעברו חתיכת דבר לא נתפס. זה מספיק.

♡ תנו לה הרגשה טובה
שזה שהיא עם התינוק/ת, בבית, שהיא ישנה כשהיא יכולה, שהיא מטפלת ודואגת רק לעצמה ולו, זה הדבר הכי חשוב וטוב שהיא יכולה לעשות עכשיו.
אל תגידו לה "מתי את חוזרת לעבודה?", או "יאללה, ישנת מספיק קומי תעשי משהו". היא עושה משהו, הרבה, היא נותנת לעצמה מנוחה והיא מקשיבה לעצמה, מה הכי נכון וטוב לה כרגע.

♡ תכינו לה אוכל טוב ומזין.
אוכל זמין, כזה שהיא רק פותחת את המקרר או קמה מהמיטה לשולחן וזה מוכן לה. יולדת צריכה להחזיר לגוף כל כך הרבה כח ואנרגיה, זה כל כך עוזר שזה זמין.

♡ תעזרו לה
עם הילדים הגדולים. קחו אותם לשעה בצהריים, תציעו להוציא אותם מהגן או לשמור על התינוק/ת כשצריך לצאת לקחת אותם. תציעו לקלח אותם בערב, תציעו להכין להם ארוחת ערב. גם אם היא אומרת לא פעם או פעמיים כי לא נעים לה, תמשיכו להציע.
תעזרו לה אבל במידה, שיהיה לה תפקיד אחד שהיא ורק היא עושה עם הילדים כי זה ייתן לה משמעות וסיבה לקום מהמיטה.

♡ ספורט
תדחפו אותה לצאת להליכה של חצי שעה פעם ביום, כל יום, קבוע. תצאו יחד איתה להליכה. או לבריכה, זומבה, אירובי או כל פעילות אחרת שהיא אוהבת. זה עושה טוב, זה מוכח מחקרית. מעלה את רמת הסרוטונין והדופמין ונותן שקט בראש לכמה שעות.
היא רזתה בצורה דרסטית בתקופה שלאחר הלידה? זה לא חלק מדיאטה שהיא עושה וגם לא כי היא עושה כושר מטורף, רוב הסיכויים שזה בגלל הדכאון,
ולא, זו לא מחמאה בשבילה שתגידו לה "וואי, איך רזית!!", זו תזכורת תמידית לכמה שהיא לא בסדר.

♡תמשיכו לשאול לשלומה
תמשיכו לחייך אליה ולהגיד שלום כל פעם שאתם רואים אותה. תגידו לה שאתם אוהבים אותה, גם אם היא עם פרצוף מותש / כעוס או שהיא נראית גמורה. גם אם היא מסננת שיחות או הודעות. זה לא אתם, זו היא. אין לה כוח לדבר אין לה כח לפתוח את הפה אפילו. היא בקושי יצאה מהבית, או פתחה את הטלפון.
תמשיכו, כי אם יש דבר שיכול לעשות לה טוב זה שהיא יודעת שממשיכים לאהוב אותה ולתמוך בה גם כשהיא ככה. שיש לה גב משפחתי וחברתי.

♡ תתווכו לילדים
שאמא בתקופה לא כל כך טובה, תקופה זמנית. כי כשאמא לא בטוב אז כל הבית מרגיש את זה, גם הילדים. זה מרגיש כמו מחלה בלתי נראית כזו שפוגעת בתפקוד ובחיות היום יומית שלה. אבל שהיא אוהבת אותם מאוד ושזה לא קשור אליהם או בגללם.
ובעיקר,

תהיו רגישים
אם היא נראית לכם כבויה או שהיא בקושי יוצאת מהבית, אם היא מזמן לא הזמינה אתכם לארוחה או יצאה לערב חברתי.
אם היא לא כל כך מחייכת כמו שהייתה או אומרת שלא טוב לה ושהיא צריכה עזרה.
תהיו שם.
בשביל לתמוך אותה ולעזור לה למצוא את החבל
שעליו היא תתחיל לטפס למעלה
מהתהום שהיא נמצאת בה.
היא תודה לכם על זה
כל כך.

—