לא כל האבות הגרושים עומדים בזמני השהות שלהם עם הילד

קשה מאד לדעת אם הורה אכן בוחר שלא להיפגש עם ילדו או שלמעשה הוא נדחף בעדינות, או שלא בעדינות, מחיי הילד. כל מי שמכיר את תחום דיני המשפחה בישראל מודע לכך שהמדינה רואה את הורותו של האב הגרוש כמשנית

לא כל האבות הגרושים עומדים בזמני השהות שלהם. חלקם אף מנתק כל קשר עם הילד. ביטול המפגשים מעמיד אם האם בסיטואציה בה היא צריכה לבטל תוכניות משלה, להישאר לטפל בילדים, ואף לנסות ולהסביר להם מדוע היום הם שוב לא ישנים אצל אבא. הפגיעה בילדים כואבת. מאוד.

לאחרונה התראיינה ח"כ מירב בן ארי לתוכנית הנהדרת "אינטימי" של רפי רשף. ראיון אמיץ, פתוח וכואב, בו בלטה הכמיהה לדמות אב. הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים ומאז אין לה כמעט קשר עם אביה. ח"כ בן ארי דיברה על כך שאת בתה בחרה להביא לא מתרומת זרע אלא עם אב מהקהילה על מנת שתהיה לה דמות אבהית, שלה כה חסרה בחייה.

אלינו לעמותה פונים בעיקר אבות בהליכי גירושין אשר רוצים לחלוק את האחריות ההורית עם האם, אך לא מאפשרים להם זאת והם מבקשים עזרה, לצד פניות מאמהות אשר מציינות שהאב לא מקיים את זמני השהות שלו, ושואלות מה ניתן לעשות בנדון. ברור לי שאם רוצים לקדם שינוי חברתי ההסתכלות על כאבן של אותן אמהות היא מחויבת מציאות. התיקון החברתי חייב להיות כזה שיפעל לטובת כל הצדדים בתא המשפחתי, בעיקר לקידום טובת הילד.

קשה מאד לדעת אם הורה אכן בוחר שלא להיפגש עם ילדו או שלמעשה הוא נדחף בעדינות, או שלא בעדינות, מחיי הילד. כל מי שמכיר את תחום דיני המשפחה בישראל מודע לכך שהמדינה רואה את הורותו של האב הגרוש כמשנית. כשולית. הן בחוקים המיושנים והן בנושאים של חיי היום יום. בנוסף, נפש האדם היא דבר מורכב. משבר הגירושין הוא אישי, סובייקטיבי והוא שונה מאדם לאדם. מרבית האבות נאלצים להילחם על הורותם. חלקם נשברים ומקיימים קשר לא רציף עם ילדיהם ובוחרים להמשיך בחייהם. לעיתים הסיבות הן עקב מבנה האישיות ונקמה באם, ולעיתים סיבות טכניות כמו מרחק מגורים רב או הצורך לעבוד שעות כה רבות. אך האם יחס המדינה וחוקיה, כואב ומעליב ככל שיהיה הוא סיבה מספקת לאי מימוש זמני השהות של האב עם ילדיו? לטעמי לא.

הדיון הציבורי בנושא הוא דיון של האשמות. של מאבק מגדרי. כל אחד עם כאבו האישי או שהוא מייצג מגדר אחד בלבד. דיון שכזה הוא רחוב ללא מוצא. לא מקדם פתרון אמיתי ולא מקדם את טובת הילדים. במקום מאבק מגדרי מי צודק יותר, איזה מגדר הורה טוב יותר, חשוב יותר להבין ולהכיר במציאות חברתית עגומה זו ומכאן לנסות ולשנות את המצב, כך שלפחות בחלק מהמקרים נמנע עוגמת נפש זו מילדינו.

הורים גרושים ילד להורים גרושים צילום שאטרסטוק  plantic

ילד להורים גרושים צילום: שאטרסטוק plantic

אז מה ניתן לעשות? 

· ביטול חזקת הגיל הרך המגדרית והמיושנת הקובעת שילד להורים גרושים שייך לאם והאב זכאי, אם ירצה בכך ואם יוכיח שיש ביכולתו, לקבל זמני שהות, ומעבר לנקודת מוצא של חלוקת זמני שהות שווה וממנה בחינת הרצוי והאפשרי בכל תא משפחתי בהתאם לגיל הילד, מרחק מגורי ההורים, תנאי העבודה שלהם, ועוד. ייתכן ובסופו של יום זמני השהות בשתי האפשרויות יהיו דומות, אך גם לדרך יש חשיבות, ועוד יותר לתפיסה המנחה את הדרך. 

· כיום נטל כלכלת הילד עד גיל 6 הוא על האב לבדו. אין כל התייחסות והתחשבות בשכר האם. אבות רבים נאלצים לעבוד שעות נוספות ולעיתים בשתי משרות. ראוי לשנות מצב מיושן זה על ידי מעבר לקביעת שיעור מזונות הילדים בהתאם ליחס הכנסות ההורים לצד יחס חלוקת זמני השהות.     

· שליחת מידע הנוגע לילד גם לאב גרוש, במקביל ובאותה דרך שהמידע נשלח לאם. כיום אב גרוש אשר ברצונו לקבל מידע הנוגע לילדו צריך לבקש זאת. מסיבות במעון, יום הכרות לקראת עליית הילד לכיתה א' ועוד. האם מקבלת את המידע כמובן מאליו, ללא שום צורך בפעולה אקטיבית. מעצם מתן הרשות לאב, לקבל או לא לקבל את המידע, יחד עם היותו של ההליך לקבלת המידע הליך בירוקרטי הכרוך בהגשת בקשה, מאותתת המדינה לאב ש"מותר" להתחמק ולהשתמט מאחריותו ההורית לילדו. קבלת מידע לגבי הילד הינה זכות אך גם חובה הורית ומחובתה של המדינה, בראייה של קשר ילד-הורה לשלוח את המידע לשני הורי הילד, כברירת מחדל, ולא לאפשר להורה אחד, האב, לבחור אם לקבל את המידע. 

תיקונים אלו הם הצהרה של המדינה על שינוי היחס לאבות הגרושים: הורותם קיימת, נשארת, חשובה וראויה לאותו יחס המוענק להורותה של האם.  

במקביל, רצוי לשנות את החוק, כך שבמקרים בהם עדיין יבחר האב לא לקיים את זמני השהות תהיה אפשרות מהירה ונוחה יותר לשינוי קבוע של חלוקת זמני השהות לכזו ששני הצדדים יוכלו לקיימה לאורך זמן לצד עדכון תשלום המזונות כמובן, מינוי צד שלישי שילווה את ההורים במימוש זמני השהות, חיוב בהדרכה או בטיפול ואף חיוב ההורה המפר בפיצוי ההורה השני. 

כיום, המקרים בהם מערכת המשפט מצליחה להביא למימוש זמני השהות במקרים של הפרה הם מועטים, כאשר הדרך המקובלת היא הטלת קנסות על כל הפרה. דרך זו מתאימה רק לחלק קטן מהמקרים, ויש לשאוף לשינוי מעמיק ורוחבי יותר. האם השינוי המוצע יפתור כליל את הבעיה? כנראה שלא. כאמור, נפש האדם היא דבר מורכב. אך אם שינוי זה יביא לצמצום התופעה ובעיקר יביא לתחילתו של שינוי חברתי עשינו את שלנו. לשם כך רק צריך רצון לשנות ולשפר את המצב. עד כה המחוקק מתקשה לקדמו.  

** גיא רוה הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד". קבוצת הפייסבוק של העמותה.