בלי להציץ, היום זה בול חודש מאז כתבתי בפעם הקודמת….
חודש לא קל בכלל עבורי, של דאגה, כאבים, חששות וחרדות, וכל זה בגלל הברך השמאלית שלי שעושה לי צרות….
ובכל מקרה אני מטפלת בזה כמה שרק אפשר, העיקר שנוכל לנסוע, למרות שכרגע אני ממש חצי כוח, נכה שכזו, בגלל תנועת סיבוב לא נכונה שעשיתי עם הברך , אבל עכשיו אחרי 10 ימים יש התקדמות בהחלמה ושיפור ולא נגרם שום נזק נוסף למזלי.
אבל חייבת להודות שזה היה מאד מטלטל ומתסכל, במיוחד לאור העובדה שיש לנו טיסה (על הראש…) וממש לא בא לי לדחות או לבטל את כל התכניות שלנו.
אז עברנו את יום ההולדת של אילן ואת ראש השנה שחגגנו עם הילדים והנכדים ואפילו את יום כיפור….ואנחנו כל הזמן אוספים מידע לקראת הטיול שלנו ואני שמחה שאני יכולה להגיד היום שאנחנו נוסעים אחרי 10 ימים שכבר היינו בטוחים שהתכנית לא תתממש.
בסך הכל , בדיעבד, ניתן לומר שטוב שזה קרה עכשיו, כאן בארץ, ויכולתי לטפל, ולא שם….ועכשיו אצטרך להיות הרבה יותר זהירה עם עצמי ועם התנועה שלי ולשמור לא להפגע וזה נראה כרגע ממש לא טוב (קצת כמו זקנה ונכה) , והטיול עבורי יהיה טיול של "פנסיונרים" למרות שאילן שלי הוא במלוא אונו מה שנקרא, רוכב על אופניים למרחקים מאד ארוכים ובכושר מעולה, אבל גם הוא קבל "תזכורת" קטנה לכך, שהגיל שלנו הוא לא רק מספר, בצורת כאבי גב שהכניעו אותו לשכב יומיים במיטה ולנוח…וכמו שאומרים שבסוף הכל לטובה, אז כנראה שיש לארועים האלו תפקיד מסויים בחיים שלנו ואנחנו צריכים ל"למוד" את השיעור כמו שאומרים בשפת "נירוונה".
בינתיים אני רואה איך כולם נוסעים כל הזמן….ומרגישה כאילו אנחנו רק "מדברים" (פקה פקה) והם פשוט קמים וטסים בלי מילים מיותרות….ורונית חברתי כעסה עלי כשאמרתי לה את זה ושאלה" מי זה כולם? אז עניתי "כל מי שאני מכירה" והיא אמרה שהיא מכירה הרבה כאלה שלא נוסעים….ולא הבנתי עד עכשיו למה היא כועסת, הרי זו ראייה לגמרי סובייקטיבית וברור שלא מציאותית ובטח לא נכונה אבל היא באה כדי לבטא תחושת תסכול מסויימת שיש לי (צרות של עשירים) .
אז יללה, נתחיל לייצר מחשבות חיוביות ולא לשקוע בתיסכול הטפשי הזה
עוד…..39 ימים הספירה לאחור החלה…..