השבוע פגשתי מכר מתקופת הילדות ,
דני היה אחד מהמובילים בכל תחום ,
היה הכי מקובל בבית הספר ,
תמיד פעל למען החברה והיה התלמיד המצטיין בבית הספר.
למעשה בקושי הכרתי אותו.
זקן ארוך עיטר את פניו ומבט הלום היה בעיניו אך הוא זכר אותי.
מה שלומך שאל בקול מהסס ?
הבטתי בו מספר שניות ומיד נזכרתי דני אמרתי מה אתך?
לא הרבה הוא אמר אני חי ובעיניו היה כאב חד.
היססתי לרגע לא רציתי לחטט .
דני הביט בי ודמעות החלו לזלוג מעיניו.
החיים לא חייכו אליי הוא אמר בעצב.
עברתי הרבה משברים בחיים אבל אני חי וזה מה שחשוב.
חשבתי בלבי מה זה אומר אני חי?
האם החיים צריכים לחייך אלינו או שאנחנו צריכים לחייך לחיים?
