לא הכל עננים ורודים וקשת בענן גם אצלי…

בחורה עם מחשב נייד

קוראים לי הליה וגם אני נופלת לפעמים.
זה הקטע שאתם אומרים – "אוהבים אותך הליה" 🙂
נכון, אני מטפלת שנים..
נכון, יש לי ארגז כלים שלא יבייש את ההנדי מן הכי מוכשר אבר..
נכון,יש לי מלא ידע וניסיון בליפול ולקום..ולא סתם לקום..לקום כמו לביאה.
ועדיין..גם אני מוצאת את עצמי לפעמים מבולבלת כמו חתול בלי שפם.
וגם אני לפעמים מתנחמת בכאב.
אני יודעת שאף אחד לא מצפה ממני שאהיה על אנושית ולא יהיו לי נפילות אבל בכנות זה לא פשוט לחשוף את האנושיות הזו כשאחר כך אני צריכה לשבת מול אישה אהובה ולדבר איתה על להשתמש במה שהנשמה יצרה. מן באג כזה שהשכל עדיין מנהל אותו.

הקושי הגדול שגיליתי שאני חווה במצבים האלה הוא הידיעה שאין על מי להפיל את זה.
אחריות אישית על חיי.

זה הכל התדר שלי, הנשמה שלי ואני.
מה זה התדר שלי? סך כל ההויה שלי – כמו סימן = במחשב – סך המחשבות, הרגשות והתחושות.
לכל מחשבה ורגש יש תדר שנמצא איפשהו על הסקאלה שבין פתוח ורוטט לסגור.
כמו אנטנה שמשדרת כך אני משדרת לעולם את סך ההויה שלי- את התדר שעובר דרכי ברגע מסויים.

מה חוזר לשידור הזה?
כפול ממה ששידרתי.

וכך כשאני מתקרבנת כי קשה לי, ונמאס לי…מה יחזור? עוד מהקושי ועוד מהמעמסה.
כל כך קשה לי ברגעים האלה לזכור שכל מה שאני חווה בחיי יצרה לי הנשמה מתוך רצון לגדול ולהתפתח.
אבל מה?
לנשמה אין תפיסה דואלית של טוב ורע.
היא החליטה שיש פוטנציאל שאני אתקן את הערך העצמי שלי היא תיצור הזדמנות- סיטואציה.
איך אני אעשה זאת – בסבל או שמחה זו החלטה שלי, זה כן חשוב לי כאישה בגוף חומר.

ועדיין יש רגעים שאני לא מצליחה לעשות בחירה בשמחה.
לא מצליחה להרגיש את הרוח.
יש רגעים שאני בדחוס.
באין מוצא.

מה לעשות ברגעים האלה?
לקבל ולהפריד.
לקבל שזו כמות האור שאני מסוגלת להכניס כרגע.
להפריד אותי מהרגשות והמחשבות שלי. לא להזדהות איתם.
ואז יהיה רגע שהרוח תיכנס ברווח שנוצר.

אז אני הליה, ויש לי ימים שהתדר שלי לפני העליה 🙂

f34251f7edff5c3627afe2ce8f0b9d4d