צילום – האגודה למען הלהט"בק בישראל
זה היה יום ארוך, והייתי עייפה, יצאתי מהכנסת וכל מה שרציתי הוא לנסוע הביתה, לשבת על כוס תה ללטף חתולה תורנית (טוב המעמד מחייב, זה כתוב בספר החוקים שאנחנו מקבלות), ולעכל את כל מה ששמעתי ביום המיוחד הזה. כי רק פעם בשנה מציינים בכנסת את "יום זכיות הקהילה הגאה". אבל אז ראיתי אותם, הן נעמדו שם בשורה חמישה זוגות חמודים, מתחבקים, מתנשקים מצטלמים, חיכיתי וכבר הוצאתי את הטלפון לצלמם, ואז הוא בא בצעדים כבדים, כמעט בריצה "תפסיקו מיד, מה אתם עושים , לא עושים את זה פה" וכך הסתיים לו היום בגירושם של ארבע זוגות גאים מהכנסת, למה ארבע? כי את הזוג החמישי זוג ביסקסואליים לא גירשו הם נראו נורמטיביים מידי .
טוב בינינו לא ראיתי את הנשיקה, פספסתי אותה, נשארתי לצפות במליאה, לשמוע את נציג הממשלה מסיים את הדיון המיוחד לסיכום היום בקריאה "אז מה ההחלטה שאתם רוצים פה ? מה שנשאיר את הדברים ככה? אז נשאיר", אבל מיד איך שהגעתי הביתה תסס הפייסבוק שלי עם הנשיקה, והרגשתי כי היא מאוד מתאימה לסיום היום החמוץ מתוק הזה. חמוץ בגלל היחס בחוץ, חמוץ בגלל הסיפורים העצובים ששמעתי במהלך היום, בגלל הקשיים ותסכולים . ומתוק ? מתוק בגלל שפגשתי בלוחמים ולוחמות שלא נכנעות. כי ראיתי חברות כנסת שדורשות שינויים.
צילום – מיכל בר
גם השנה בדיוק כמו שנה שעברה רשימת החוקים ה"גאים" שהועלו ע"י האופוזיציה הופלו אחד אחד, גם הצעות חוק אשר היו אמורות להיות, פשוטות ללא מחלוקות כמו החוק המכיר בפשעים כנגד אנשי הקהילה כפשעי שנאה לא עבר את משוכת הקואליציה. וזה יכול היה להרים גבה, כי כמו שדב חנין אמר בדיון המסכם "איך זה יכול להיות שהחוק לא עבר, הרי אין בכנסת אדם שתומך בפשעי שנאה…" . אבל בשביל להכיר בפשעי שנאה, צריך להכיר בשנאה ויותר מזה בקהילה. ואם נודע שיש שנאה ויש קהילה, איך יוכלו להגיד שזה לא לגיטימי, לא בריא או לא מוסרי. אז הם נעלמו מהשטח, ומן הסתם ייעלמו ממנו גם מחר כאשר יעלה הדיון על חוק הזוגיות.
גאווה כן !! הכרה , למה לא?!? זכויות , לא עכשיו!! (שנה שעברה בכנסת)
גם השנה שמעתי בוועדות הרבה סיפורים מתסכלים, על בירוקרטיות מוזרות כמו בנות הזוג שמצאו עצמן בבית המשפט, כדי להסביר איך הצליחו לרשום את שתיהן בתעודת הלידה (סיפור מסובך , אתאר בהזדמנות) וכבר הייתי מוכנה להנהוניי ההבנה של הח"כים וההסברים של נציגי משרדי הממשלה על מחסור בתקציבים בזמן. או בקיצור בבל"ת.
אבל יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומה סלימן (הרשימה המשותפת) באה בשביל לעבוד, היא הייתה עניינית וחריפה. היא דרשה מנציגי משרדי הממשלה להסביר למה נעשה פה העוול הזה, מדוע ישנה תחושה של רדיפה. וכאשר כצפוי פתחה הדוברת בנאום של "קודם כל אני חייבת להגיד שאנחנו ממש לא נגד…" היא קטעה אותה ודרשה, תשובות לסוגייה. היא גם לא התביישה להודות שהיא עדין לא מבינה ויודעת הכל על הקהילה (למשל איך גבר הטרוסקסואלי יכול להיות בזוגיות עם גבר- חשוב לציין כי מדובר בזוג חד מיני , אשר אחד מבני הזוג הוא טרנסג'נדר, הם הביאו את סיפורם כדוגמה בה גם כאשר ההורה השני בזוגיות גאה הוא האב הביולוגי המדינה מערימה קשיים וזאת בתגובה לכך שהקשיים נובעים מהצורך לברר את הקשר לילד כאשר אין קשר ביולוגי לאחד ההורים)
ח"כ עאידה תומה גם לא קיבלה את הטענה של הרווחה "שנציגי הקהילה לא הגיעו לישיבות, למרות ששלחנו להם שלושה מיילים" ואמרה כי במהלך השנה ניתן היה לעשות מאמץ גדול יותר ולמצוא דרך לתקשר עם אותם נציגים ולאפשר דיון אמיתי. יצאתי בתחושת עשייה.
בוועדת העבודה, רווחה ובריאות גם נשבה לשמחתי רוח עשייה, למרות שדובר על נושא כאוב ומורכב (טיפול מונע לHIV) גם פה ח"כ מירב בן ארי (כולנו) שניהלה את הדיון , הבינה את חשיבות הטיפול המהיר בנושא, ומדוע כדי לאמץ את החלטות שכבר התקבלו ע"י מנהל התרופות האמריקאי ולא לחכות למחקר ישראלי . ודרשה כי השבועות הקרובים קופות החולים יבצעו את מה שהתבקשו לבצע כבר כמה חודשים.
אז מה באתי להגיד … לא בטוחה …. יש בעיות רבות בקהילה, אבל גם יש כבר הבנה שחייבים לטפל בהם ועכשיו. ישנם קשיים אבל כפי ח"כ נחמן שי אמר , שעכשיו כבר אפשר להתחיל להסתכל על קשיים ספציפיים יותר. יש בעיות אבל גם יש אוזן קשבת בכנסת. שאולי החוקים לא יעברו גם השנה אבל בהחלט ינסו לגרום לשינויים .
ואז יצאתי מהכנסת ושמעתי על הזוגות המגורשים , ונכנסתי לדיון ברשת על "האם מותר לא לקבל טרנסיות לעבודה כי הן מוזרות , והן אובדניות והן יגרמו למבוכה" בקיצור חזרנו לשגרה
נתראה מן הסתם גם בשנה הבאה .
