"מי רוצה ללכת אחרי מנהיג שהסיסמה שלו היא, "אני קודם?",
משפט שלכד את עיני מתוך כתבה כל פרופ' יובל נח הררי, שפורסמה במוסף "7 ימים" בידיעות אחרונות השבת הזו. המשפט נדמה כמדבר על המנהיגים הנוכחים שלנו אבל למען היושר התכוונן לנשיא ארה"ב הנוכחי שלא ממהר לקחת מנהיגות אל מול מגפת הקורונה, מחוסר אינטרס ולהנהיג את העולם לחוף מבטחים, כיאה לארצות הברית של אמריקה, שכך פעלה תמיד ברגעי משבר עולמים כלכלים ואפידמיים בהיסטוריה עד כה.
ובכתבה "איך לנצח את הקורונה", מרחיב הפרופסור ואומר כי "כמו שהאנושות הצליחה למגר את האבעבועות השחורות ואת האבולה, היא תוכל גם להכניע את נגיף הקורונה."
"הבעיה", הוא ממשיך ואומר, "שהעולם חסר הנהגה."
"כיום האנושות נמצאת במשבר חמור לא בגלל וירוס הקורונה לבדו, אלא גם בגלל מחסור באמון אנושי. כדי לנצח מגפות, אנשים צריכים לבטוח במדענים, אזרחים צריכים לבטוח ברשויות, ומדינות צריכות לבטוח זו בזו…וכשאנשים מפולגים הוירוסים חוגגים. לעומת זאת, אם המגפה תביא לשיתוף פעולה עולמי הדוק יותר, זה יהיה ניצחון לא רק על וירוס הקורונה, אלא על כל המגפות העתידיות".
וזה גרם לי לחשוב שאולי אנחנו לא צריכים להמשיך ולחבק את מודל "הרועה והעדר" שנמצא עמוק בתודעה שלנו כעם עוד מימי משה רבינו וכמדינה עוד מימי בן גוריון.
אולי בהעדר מנהיגות ראויה מכל הצדדים במפה הפוליטית, שלא מוצאת לנכון בשעה כה רגישה לדאוג ולחשוב קודם כל על טובת המרעה שלה, וחושבת קודם כל על עצמה!
אולי כדאי לנו העם היושב בישראל, לחבק לחיקנו מודל אחר והוא ה"זרזירים".
תופעת טבע בלתי רגילה ומופלאה של להקת ציפורים קטנטנות הנקראות זרזירים בגלל הרעש שהן מפיקות יחד בעת מעופן.
כאשר היופי והפאר בכוחן של הזרזירים הוא ביכולת שלהן לנוע יחד ככוח מאוחד המשנה תנועה וכיון בסנכרון נדיר וכמעט פלאי כדי להימנע מטורפים ועופות גדולים בשמים.
מדענים שניסו לחקור את התופעה של הזרזירים בכדי להבין איך הן יודעות לאן לשנות כיון ולעוף יחד בחלקיקי שנייה, עלו על השערה שהכל טמון בשיתוף הפעולה ביניהן.
הגילוי האדיר שעל פיו גם תיכנתו אלפי רחפנים שניתן לראות אודותם גם כאן, שיפעלו בתיאום מושלם בעת מעופם באוויר ולא יתנגשו חלילה זה עם זה פועל על עיקרון השבע.
הכוונה היא שגילו שלזרזירים אין הנהגה כמו לדבורים או אריות בממלכת החי, אלא כל ציפור דואגת להיות בקשר והתבוננות עם שבע ציפורים החגות סביבה וכך קורה הקסם הגדול והן הופכות יחד לנחיל ציפורים אדיר שנדמה רוקד באוויר וכך שורד ונמנע מלהפוך לטרף קל שיכול להתרחש כשכל ציפור קטנה לבדה.
צילום של פאר לואי
גאונות של הטבע וגם מודה בתור צלמת שחיכתה להם בהיכון עם המצלמה, שזה גורם לך לבהות בדבר הזה בשמים כמו מהופנט לכמה רגעים.
וזה מרשים, כי כל ציפור בפני עצמה היא גם מונהגת וגם מנהיגה.
וזה נשמע טוב בתאוריה, אבל מה עם הפרקטיקה?,
מסתבר שבפועל זה גם עובד ובשבוע הזה זכינו לראות ולהרגיש באותם מובילים מתוכנו, אותם אנשים ונשים שלקחו פיקוד על העם והמדינה בשעתה הקשה, ולקחו אחריות על החיים שלנו בצורות שונות ומגוונות. עידן עמדי שר בשיר "נגמר" את השורה:"ואני עומד שם מסתתר, קצת גדול עלי להיות זה ששומר ובין ביס לביס עולה בי מחשבה, לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה…"
ואם יש משהו טוב בתקופה המורכבת הזו היא בעיני כמות הגיבורים והגיבורות שפורצים כל יום בתודעה שלנו, הפועלים מכל הלב לטובת האזרחים במדינה.
ספרתי עשרה זרזירים בולטים שכאלה ובטוחה שיש לכם עוד הרבה להוסיף בעצמכם:
1. משה בר סימן טוב – מנכ"ל משרד הבריאות- המרגיע הלאומי אחרי נחמן שי, שדואג לבריאותה של מדינה שלמה ומשתדל לנהוג בכנות ובענווה עם הציבור כדי לרכוש את אמונו במערכת הבריאות ובמקביל להרגיע ולנטוע באנשים תקווה שכל כך חשובה…שבאמת יש מי ששומר עלינו.
2. שי באב"ד- מנכ"ל משרד האוצר – התבוננתי בו בראיון אחד מיני רבים שקיים השבוע והפעם הופיע אצל אופירה וברקו בניסיון להסביר על הרצון של האוצר לשמור על שלד כלכלי נושם בזמן שרבים הוצאו לחל"ת ועסקים רבים נסגרו.
ולמרות שהרבה אני לא מבינה בכלכלה ויתכן כמו שהתחיל וציין מראש כדי למנוע את המתקפה הצפויה של ברקו ואופירה, שיכול להיות שהם עושים גם טעויות תוך כדי תנועה…עדין, הרגשתי שיש בדבריו כנות ואחריות כלפי המדינה ואנשיה .
ואולי זה היה המבט העייף כבר בעיניים, ואולי זה מכיון שרגע לפני ראיתי סרטון על שר הבריאות בהולנד שהתמוטט מעומס ותשישות וחשבתי שיש לנו מזל שאלו שאוחזים בהגה כמו סימן טוב וכמוהו, לפחות עושים את זה ממנהיגות אמיתית ואחריות כלפי העם בלי קשר למפה פוליטית או מפלגה כלשהי.
הם בתחום שלהם המבוגר האחראי ובמקרה של באב"ד, הרגיש שהוא באמת רוצה להעביר את ישראל למחוזות כלכלים טובים יותר ולצלוח את התקופה של הקורונה.
3. מרים פרץ- כלת פרס ישראל ואם שכולה – שתמיד משתדלת בבמה שיש ברשותה לקרוא לחיבור בעם ולראות את הטוב והיפה בו גם ברגעים של משבר ומלחמה. ובסופ"ש האחרון ראיתי פוסט מרגש שפרסמה בו היא קוראת בקריאה נרגשת מכל ליבה, לאחדות בין המנהיגים שנוהגים כשני ילדים מתקוטטים וצריכים אולי גננת או מפקחת ואשת חינוך כמוה.
אליסף, בנה וחבר טוב שלי ללימודים העלה מעט מדבריה:
"תנו לנו רגע של שמחה. לא משנה לי אם תקראו לזה ממשלת חירום, ממשלת מצוקה או ממשלת צוק העיתים. העיקר שתצליחו סוף סוף לשמוע את הקול שלנו, האזרחים, שרק רוצים שתפסיקו עם המריבות האישיות האלה. שימו את האגו בצד וקחו את ההחלטה הכי ברורה ומתבקשת: שבו ביחד. תילחמו ביחד, ואולי גם לאט לאט תיתנו לכולנו תקווה חדשה, ביחד."
להמשך דבריה המלאים בקישור כאן
4. ד"ר איתי פסח- ראש מערך החירום קורונה בתל השומר.
באחת מכתבות החדשות הבלתי פוסקות, שלרוב מציגות את מה שחסר או לא טוב וזורעות בנו פניקה מיותרת, ראיתי כתבה קצת אחרת בסופ"ש שנתנה זרקור דווקא על הדברים היפים שנעשים מחוץ לראדר ומאד ראויים.
הכתבה בערוץ 11 כאן, האירה על האנשים מאחורי הקלעים של מערך החירום בבתי החולים, כמו ד"ר איתי פסח שהוא מראשי המערך וחוד החנית, הנערכים בהובלתו לתרחישים הגרועים כמו לטובים ועושים זאת בשקט, בצניעות ובכובד ראש.
וכשהם נשאלים אם הם מפחדים?, האם אומרים שלא, ושרק דואגים לצוותים שלהם שעושים לילות כ-ימים.
ואנשים כאלה כמו ד"ר פסח לא מפחדים מדרך ארוכה, או חוששים מהסיכון לחלות בעצמם או לפגוע בבריאותם, למרות שהם אנשי משפחה! ולמרות שוודאי יש אחרים שיכולים להקריב את עצמם לטובת המערכה, הם בוחרים להוביל, להיות הראשוניםבחזית המאבק להתמודדת עם האפידמיה(מגפה), אבל בעיקר מתוך שליחות רפואית ונחישות לעזור לזולת ולמלא את יעודם.
5. זאפה בסלון-שביל הבריחה- "באי ודאות יש להרכין ראש, לנהוג בענווה ולשיר." בכל יום בחצות כמו סינדרלה, החל השבוע לפעום בקצב המוסיקה פרויקט זאפה בשיתוף עם נותני חסות ביניהם בנק פועלים, קוקה קולה, דיזיין סנטר, סמסונג, אשמורת וגם מאקו וערוץ 12. כאן הקישור.
אז אומנם הם יוצאים נרווחים מהפרסומות הסמויות והגלויות אבל עדין יש כאן מעשה שראוי לציון בגלל הערך שהוא נותן לאנשים.
בכל לילה וגם במהלך היום, עלו להופעה ביתית הישר ממועדון זאפה הרצליה, זמרים וזמרות, להקות מוכרות ואהובות, עם הרכבים מוזיקליים והכל כדי לעשות לנו טוב על הלב.
לשמח או לגרום לנו לרקוד, בסוף יום תשוש מגזרות בידוד והסגר, לשנות קצת מצב רוח ולהרים מורל בימים קשים, כמו הלהקות הצבאיות של פעם שהיו מגיעות לכל המעוזים בזמן המלחמות.
ככה זה הרגיש, החסד הזה שהתפשט במהרה בסלון של כולנו וגרם לחצי שעה להתענג מהכישרונות של הארץ שלנו, הכותבים והיוצרים, המבצעים והשירים שנדמה שכולם נכתבו בדיוק לתיאור המצב הנוכחי.
כולם מבטאים את רחשי ליבנו ובעיקר את החששות והפחדים, ומנגד נותנים לנו לרגע הפוגה מהאש, ויכולת להתחבר למילים ולמנגינות שפורטות לנו על מיתרי הלב וגורמות להרגיש ביחד, גם כשאנחנו לא.
ולראות זמר בלי קהל, יש בזה ענווה והמשמעות מחלחלת שהכל הדדי, הם צריכים אותנו ואנחנו אותם …כדי שנוכל לעוף יחד, כמו זרזירים.
רוני דלומי פתחה במשפט הזה שאימצה לעצמה ממיכל אנסקי ואמרה:
"באי ודאות יש להרכין ראש, לנהוג בענווה ולשיר."
תודה לה על המחווה היפה וגם תודה לכל המתגייסים להרמת המורל שלנו : עידן ריכל, חנן בן ארי, עידן עמדי, קרן פלס, שלומי שבת, עידן חביב, מירי מסיקה, כנסיית השכל, איתי לוי, ועוד
המוסיקה שלכם בהחלט מצליחה לחבר בין אנשים.
ותודה גם לכל המפיקים ונותני החסות, בסופו של דבר זה win win אמיתי.
6. "הכי בבית בעולם"- חברת אלעל ומשרד החוץ- התעלו על עצמם השבוע ובמאמץ עילאי התגייסו ויצאו במספר מטוסים ואנשי צוות, לחלץ מאות מוצ'ילרים ישראלים בלימה, פרו חזרה לישראל.
המבצע הוכתר בהצלחה עם נחיתתם בשישי בארץ, וההתרגשות של כל העוסקים במלאכה, מהטייסים ששידרו את תחושת השליחות שחשו, ועד אחרון הנוסעים ששב לארץ ישר לזרועות משפחתו המחבקת…כל אלו הצליחו בכל זאת לסדוק את שריון האדישות והציניות שלנו כישראלים ולגרום לגאוות יחידה.
נזכרנו באנטבה, במבצעי העלאת עולי אתיופיה, בגלי העליות שבאו עם אלעל, ואפילו בהחזרת פידיון שבויים וגם מהשיבה האחרונה של נעמה מרוסיה, שכחנו כמה אלעל היא חלק מישראליות שלנו, חלק מהבית שלנו, ורגעים כאלה שרואים כמה האנשים עושים זאת מהלב, מפטריוטיות ותחושת שליחות ואחריות לאומית…זה מעורר בנו ביטחון ומוגנות ובעיקר אהבה שאנחנו עדינים ערבים זה לזה.
אפילו ההתגייסות של תורמים נדיבים לטובת המהלך,והפעלתנות של משרד החוץ שחילץ אותם מהעוצר והסגר שכבר הוכרז שם…כל אלו ראויים לשבחים!
והפעולה הזו האירה זרקור אדיר על המהלך המרגש הזה שהיה כמו קרן אור בימים חשוכים והחזיר את הילדים של כולנו הביתה….ובטוחה שתרם בצורה עקיפה גם לתחושת הביטחון של מיליוני יהודים בתפוצות שחשים שבעת צרה, אלעל וישראל, גם הבית שלהם.
*ואומנם יש עוד ישראלים תקועים בהודו, מקסיקו ועוד…אבל ניכרת ההתגייסות של משרד החוץ וחברות ביטוח ונסיעות שונות להשיב אותם לביתם.
לעוד פרטים על החילוץ כאן
7. מסיבת מרפסות כגורם עולמי שעושה טוב בין שכנים גם אצלנו!– פעם טען אשכול נבו ש"כל בית צריך מרפסת".
אחרי השבוע הזה אנחנו כבר מבינים איך הצוהר הזה בכל בית, במיוחד בימי בידוד, פותח גם לבבות.
איטליה התחילו עם שירה משותפת וספונטנית במרפסות כיאה לסרנדות על כך אפשר לקרא גם כאן…יצאו עם גיטרות, או סירים ומחבתות כדי להשמיע רעש או לשיר ביחד ולהרגיש שלמרות האסון שנפל עליהם, הרוח והאחווה חזקים מהכל.
ואנחנו אימצנו את זה לחיקנו ושכללנו את זה כיאה לישראלים, עם מסיבות מרפסות.
הוספנו בבנייני מסוימים די ג'י והרכבים מוזיקלים חיים, ואנשים התיפיפו, הצארגנו מראש עם אביזרים כאלה ואחרים ויצאו כל המשפחות יחד למרפסות כדי להרגיש שהשכונה חיה ובועטת גם בימי קורונה.
ברצלונה הוסיפו לזה מחיאות כפיים לצוותים הרפואים בשעת ערב עגולה ואנחנו אימצנו את זה גם אצלנו ויצאנו ביום חמישי בשעה שש לחצרות ולמרפסות, ועשינו להם הרבה כבוד.
התחושה המרגשת שהאחווה פועמת גם כשכל המרחבים סגורים היא שיעור לחיים!
והיכולת להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר ומשפיעים זה על זה במחוות ובמעשים טובים…היא שמרגשת וחוצה גבולות, מדינות ועמים.
ואולי זה האירוויזיון האמיתי שלנו…עם ביטולו של המקורי. המקום שבו כל מדינה מביאה רעיון איך לשמור על הביחד ולהוקיר את מי שפועל בשבילנו בכל השפות כאקט שמתחיל גלוקלי=גלובלי לוקלי- עולמי ומקומי.
8. קורונה זו מחלה שלא מפלה אף אדם על רקע מין, מגדר, עדה, דת או אמונה. כולם שווים בפניה!
ואולי זו התזכורת הכי גדולה למה ששכחנו תחת סטראוטיפים ותוויות. שכחנו שאנחנו רקמה אנושית אחת חיה, כמו בשיר של חווה אלברשטין.
שכחנו ש"שלומי קשור בחוט לשלומך…"
ודווקא אותם "גורמים חיוניים" שהוגדרו על ידי המדינה, כמו סופרמרקטים, בתי מרקחת, וכמובן
רופאים ואחיות בבתי החולים והמרפאות בערים, שמגויסים לבריאות של כולנו בלי קשר לעדה, מגדר, דת, גזע, ומין…כולם רואים אותנו ומטפלים בנו, כמו נגיף הקורונה…כשווים.
ומה שהכי יפה ששם במקומות החיוניים עובדים אנשים מעורבים, מעורבבים בהרמוניה ובדו קיום , באהבה, בחברות בינהם בלי קשר לשמאל או ימין, גנץ או ביבי…הם לא יפסיקו את עבודתם החיונית בשעת המשבר הזו כיון שערך החיים עומד מול עיניים.
ישראל לפני הכל, לא כסיסמה אלא כיום יום.
הם מציבים עצמם בסיכון ודואגים לנו, פועלים בשיתוף פעולה ותיאום ביניהם בתושייה ומתוך אחריות לשלומינו.
ואם יכולנו ללמוד מהם או לשלוח את חברי הכנסת שלנו להתלמדות מקוצרת…אולי גם היינו חברה יותר מתוקנת.
יוסי בן הרוש- דודי היקר עם צוותו בב"ח השרון שעשה הסבה השבוע לבי"ח לחולי קורונה- הראשונים במערך ההגנה
רוקחים ורוקחות מכל הסקטורים בישראל פועלים יחד לטובת כלל אזרחי ישראל- דוגמה אישית למדינה
9. ד"ר יעל לוין חיברה נוסח של "תְּפִלָּה עַל הַבְּרִיאִים שֶׁלֹּא יֶחֱלוּ בְּמַחֲלַת הַקּוֹרוֹנָה"- לאחר שערכה ניתוח מקיף ובחינה מדוקדקת בין מקורות ונוסחים מקובלים ומצאה נוסחה ופסוקים שמצליחים לבטא את רחשי הלב והנפש שבכל אחד מאיתנו. וגם לחזק את הרוח והאמונה שיש השגחה עליונה, וזה הזמן והשעה לשיחה ישירה עם האלוהים הפרטי שלי ושלך כדי לבקש רפואה שלמה, שאינה מובנת פתאום מאליה. ולהודות על הניסים והנפלאות ולברך בבשורות טובות והחלמה מהירה לכל מי שנפגע מהמגפה.
*תפילה על הבריאים שלא יחלו בקורונה*
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּרַחֵם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים עָלֵינוּ, וְעַל שְׁאָר עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל שֶׁבְּרִיאִים הֵם וְאֵינָם חוֹלִים בְּמַחֲלַת הֲקוֹרוֹנָה, וְתַתְמִיד אֶת בְּרִיאוּתֵנוּ, וְלֹא נֶחֱלֶה בַּמַּחֲלָה הַהוֹלֶכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בָּעוֹלָם.
וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ כִּי לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וּמִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד. לְפִיכָךְ בָּאנוּ לְהוֹדוֹת לְךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדְךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקֻדּוֹת לְךָ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבָקָר וְצָהֳרָיִם. וְעַיִן נוֹשְׂאִים אָנוּ לְךָ לַשָּׁמַיִם וּמַפִּילִים אָנוּ תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נֶחֱלֶה בְּמַחֲלַת הֲקוֹרוֹנָה.
הָיָה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלֶיךָ, וְשָׁמְרֵנוּ כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, וְנִהְיֶה בְּרִיאִים בְּכָל אֵיבָרֵינוּ וְגִידֵינוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. וְנִדָּבֵק בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד), וְאוֹמֵר "יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ" (תהילים לג, כב).
וְתִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל כָּל הַחוֹלִים בְּמַחֲלַת הֲקוֹרוֹנָה לְהַחֲלִימָם וּלְרַפְּאוֹתםֹ וּלְהַחֲזִיקָם וּלְהַחְיוֹתָם. אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהֶם רְפוּאַת הַגּוּף וּרְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ.
וְהַצְמַח יְשׁוּעָה לְכָל הַחוֹלִים בְּמַחֲלָה זוֹ, וְהַמְצֵא מַרְפֵּא וּמָזוֹר לְמַכְאוֹב זֶה, וְיַבְרִיאוּ כָּל הַחוֹלִים כֻּלָּם. וּבַעֵר נֶגַע זֶה מִקֶּרֶב הָאָרֶץ וְתֵעָצֵר הַמַּגֵּפָה. וְיַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱ-לֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ."
המקור מופיע במגזין "גלויה" המשלב קודש וחול, חברה ורוח מאת ד"ר יעל לוין- https://gluya.org/prayer-coronavirus/
10. שבט אחים ואחיות- העם כתא משפחתי אחד – השבוע יותר מכל נתבקשנו להתכנס בדלת אמותנו, להיות ספונים ומסוגרים בביתנו ולהעביר שעות וימים של חוסר ודאות עם משפחותינו.
רבים הוצאו לחופשה ללא תשלום, בתי ספר ואוניברסיטאות נסגרו, עסקים התבקשו להישמע להוראות ולאט לאט להיכנס לבידוד. החיים השתנו מן הקצה אל הקצה והמגפה הזו שנכנסה לחיינו בהפרעה ,טלטלה את כל עולמנו. תרתיי משמע.
כמו השיר הבא:
"תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּקאַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא"
(אווה קילפי. פינלנד. תרגום- רמי סער)
הדרך לראות את הטוב ברגעי משבר הוא באופן שבו דבר שנראה כהפרעה של המציאות שלך,יכול להפוך דווקא לדבר מבורך שמקדם ערכים אחרים ומעיר את הצורך של האחד בשני במיוחד בימים של ריחוק וחוסר מגע.
דווקא ב"שמירת הנגיעה" הקיומית הזו, שכל אחד צריך לשמור על נפשו ככתוב במקורות, דווקא בשעה הזו יש יותר התגייסות וכמיהה לעזור זה לזה מקרוב ומרחוק.
מתגייסים אחד לטובת השנייה, מבשלים סירי אוכל, עורכים עבור אחרים קניות, קונים עבור המבוגרים שלנו תרופות, מציעים עזרות למשפחות נזקקות, ועוד
ו"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"!
יותר ויותר אנשים עושים לביתם ולמשפחותיהם אבל בו בזמן הם לא שוכחים את סביבתם הקרובה, וגם יוצאים מקרבם לעזור לזולת, לחלש, לאוכלוסיה שבסיכון, לאלו חסרי האמצעים, לאלו שחוגגים בגפם את שמחתם או בוכים לבדם באבלם.
ונדמה שדווקא העם שרגיל להיות מפולג בין שבטים, דעות מנוגדות, ומלובה בשנאת אחים ביום יום,
דווקא אם מניחים לו להיות הוא עצמו בלי השפעה חיצונית בגלל פוליטיקה מקומית או איום מדיני לאומי…
דווקא אז הוא פועל באופן אינטואיטיבי וטבעי כלהקת זרזירים מאוגדת ומאוחדת במעופה, בניסיון לשרוד מול הטרף שמבקש לכלות אותה…כשבמקרה הזה זו מגפת הקורונה.
ומה שמדהים שבינתיים בזמן שהמנהיגים רבים ביניהם לגבי המושכות, העם פועל בהעדר מנהיג בצורה עצמאית כמו להקת זרזירים היודעת לשמור על עצמה או כמו עדר כבשים שיודעות לבד איך לחזור הביתה או, גם אם הרועה נרדם בשמירה!
לסיום נוהגים לברך אדם ש"כל הנטיעות שנוטעין ממנו יהיו טובים כמוהו".
אבל במקרה הזה נייחל במציאות המורכבת שבפנינו, שכל הנטיעות שנוטעין מהעם היושב בישראל על כל גווניו ואנשיו הטובים האחראים לגורל כולנו…כפי שציינו אותם כאן,
שהלוואי והמנהיגים שלנו יצאו טובים כמוהם,
וראויים להוביל אותנו.
ואם נחזור להתחלה, אנשים כאלה הם בעיני ההפך הגמור מהמשפט: "מי רוצה ללכת אחרי מנהיג שהסיסמה שלו היא, "אני קודם?". הם שמים עצמם קודם בראש המחנה כדי להוביל, ולא מפחדים או חוששים מהסיכון לחלות בעצמם או לפגוע בבריאותם. למרות שהם אנשי משפחה, ולמרות שוודאי יש אחרים שיכולים להקריב את עצמם לטובת המערכה, הם בוחרים להוביל, להיות הראשונים אבל בעיקר מתוך תחושת שליחות ונחישות לעזור לאחרים ולא בשביל עצמם. וזו בעיני מנהיגות ראויה !
ואם יכולתי היום לבחור אחרת, הייתי בוחרת בהם להוביל לנו את הממשלה והמדינה.
מוזמנים לכתוב בתגובות מי הם הטופ 10 שלכם השבוע?
בריאות טובה לכולם, פרנסה טובה ומטיבה והכי חשוב, לחפש בכל יום ויום לראות את הטוב, את האחווה ואת האהבה.
ממני, דנה סתוי
*עוד עלי בקישור כאן
**הבהרה- כל התמונות והקישורים לקוחים מאתרי אינטרנט ותקשורת ואינם ברשותי.