חיבוק גדול מקבל משמעות שונה לחלוטין אחרי שקוראים את הספר בשם זה של רומן גארי, שתורגם עכשיו גם לעברית. מודה שאני משוחדת, שרומן גארי הוא סופר גאון לדעתי, שהכתיבה שלו היא אחרת ושונה ואני מאמינה שבצרפתית זו בכלל חגיגה. אבל גם למי שלא קרא עוד אף אחד מספריו, חיבוק גדול הוא חוויה. הבדידות והאינטראציות האנושיות בכלל מתוארות בו מזווית כזו מיוחדת ושונה. גארי הוא לא הסופר הראשון שרואה בעולם מקום מנוכר ובודד, הוא לא הראשון שהבדידות שלו הפכה לפרוזה נפלאה אבל ההפתעות בספר הזה לא נגמרות.
מסייה קוזן מגדל נחש פיתון בדירתו הקטנה שבפריז וכותב את הספר כחיבור על חיי הפיתונים. הוא עובד במקום שהוא מעין הלשכה לסטטיסטיקה של צרפת או פריז וכל יום הוא מעביר בעיקר בציפייה למפגש עם מיס דרייפוס במעלית. הספר מסופר מנקודת המבט שלו והוא מזעזע, מצחיק ומפתיע לכל אורכו. הסיטואציות לא תמיד מובנות, אבל האמירות של גארי על החוויה האנושית הן כל כך מדויקות וייחודיות שלפעמים ממש לוקח זמן לתפוס את מלוא עומקן. בן הזוג שלי קרא לא מעט דפים מס פעמים כדי לא לפספס את כל הדקויות. קריאה שהיא חוויה אחרת, שדורשת מהקורא להכנס לעולם לא לו, אבל בעצם מאוד כן.