לארוז בית, לארוז חיים

לכל אחד מאיתנו יש את הילד הקטן בפנים, שרוצה לשמור את זיכרונות הילדות שלי, את המקום הכי אמתי שהוא זוכר, שבעיני אחרים הוא סתם ג'אנק, אבל בשבילו הוא הבסיס לכל.

השבוע הכנסנו את הבית כולו לקרטונים. בכל פעם שאני אורזת את הבית לנקודת המעבר הבאה, אני מגלה עוד פיסת עבר שקמה לתחייה. כאילו שכחתי שהייתה שם, חלק ממני, כל כך משמעותית וגדולה בזמנו ועכשיו רק עוד דף מקומט, הנחבא בין ערימות של קלטות ודיסקים ישנים ויומנים מהוהים. הפעם מלאכת האריזה הייתה שונה. הפעם אנו עוברים לבית משלנו, רשום על שמנו, בית של גדולים. הפעם ארזתי כאילו זו הפעם האחרונה שאני עושה זאת. ארזתי את הילדות שלי, את ההתבגרות שלי, את החיים שלי כולם עד עכשיו, מתוך ידיעה שרישום בית על שמנו בטאבו, שם גם את העיסוק בפיסות העבר בטאבו. הן נארזות להן אחת אחת, כדי להישכח באיזה בוידעם קריר, כדי להישכח בראשי.
851672959_6fc621ed25_o
"מה את צריכה את כל הג'אנק הזה?" הוא שואל, לא מצליח להבין מדוע יש לי שקיות מלאות בפתקים מקומטים, ברכות יומולדת מנצנצות, ערימות של דפים כתובים בכתב יד צפוף,  יומנים אינספור. למה באמת אני צריכה את זה.  הרי היום הכל נמצא ברשת, שנים שלא קיבלתי או כתבתי מכתב כתוב בכתב יד, ביום ההולדת המתקרב ובא ודאי יצוצו על הקיר שלי ברכות שנונות, מחממות לב או סתמיות מעשרות חבריי הוירטואליים ואת השירים שלי הוצאתי מהמגירה אל אורו המסנוור של מסך המחשב שלי, בתקווה שמישהו ישים לב וימצא להם בית מוזיקלי. הכל מתועד, מתויק, שמור בחלונות, עד שלא ברור הצורך בארגז-ספסל וינטאז', המכיל את כל הנוסטלגיה הזו. אבל הג'אנק הזה שלי, הוא כל מה שחלמתי, כל מה שרציתי, כל מה שאני. מצאתי שם מכתבים שכתבתי לעצמי עם כותרות מוזרות כמו : "אמצעים להרגעה עצמית בזמן ג'ננה" מהתקופה התל אביבית שלי, "דברים שאני רוצה לעשות בחופשת השחרור" ביומן הצבאי, "עשרה דברים שהבנתי כשהתחלתי לשתוק" מהמנזר בהודו ועוד עשרות פתקים קטנים של תזכורות עצמיות, שהיום נראות לי כמו קלישאות, אבל אז התוו לי חיים.

10544796_10152330864622476_1847790002093066868_n

אז מתי הפסקתי לכתוב לעצמי מכתבים על החיים והתחלתי פשוט לחיות אותם? אין לדעת במדויק. אני מניחה שאיש אינו באמת יודע לשים את הנקודה על רגע אחד שבו הילדות הסתיימה והוא הפך לאיש מבוגר, חלק מאותם אנשים גדולים שחיים את החיים עצמם. לכל אחד מאיתנו יש את הילד הקטן הזה בפנים, שרוצה לשמור את זיכרונות הילדות שלי, להתנדנד  בין החלום למציאות, להניח לרגע את כל הרעש הזה שבחוץ מאחור ולהיכנס שוב פנימה, אל המקום הכי אמתי שהוא זוכר, שבעיני אחרים הוא סתם ג'אנק, אבל בשבילו הוא הבסיס לכל.

ועכשיו, שיר:
***מי מנחש בהשראת איזו זמרת הוא נכתב?:)

לא מצטערת/ לירז גרין

יש בעולם הרבה אהבה

שרק מחכה שאמשוך אותה אלי

יושבת שם בקצה הבר

או על במה קרובה מדי

ארצה לחבק קיפוד קוצני

למשש בידיי עוד אבן שבורה

ללכוד במבט את אחרון העיוורים

לקפוץ אל האש בתוך המדורה

וגם אם אומרים שיפה השתיקה

לא מצטערת על אף דקה

וגם אם הדרך עוד ארוכה

לא מצטערת על אף דקה

ארצה לחבק קיפוד קוצני

למשש בידיי עוד אבן שבורה

ללכוד במבט את אחרון העיוורים

לקפוץ אל האש בתוך המדורה

וגם אם אומרים שיפה השתיקה

לא מצטערת על אף דקה

וגם אם הדרך עוד ארוכה

לא מצטערת על אף דקה

יש בעולם הרבה אהבה

שרק מחכה שאמשוך אותה אלי

יושבת שם בקצה הבר

או על במה קרובה

אליי.

 
 
 

לירז גרין
ברוכים הבאים למגירה הווירטואלית שלי, לשדה הפרטי, למקום בלי סודות, בו שירים ישנים וחדשים שלי יוצאים אל האור, לנשום, להתאוורר ולמצוא להם בית מוזיקלי.