לאן ללכת??

לאן ללכת?

תעזוב הכל ותלך. תלך,אני אומר לך.

– לאן ללכת?

-תלך עד שתגיע. כשתגיע כבר תדע.

מה קורה לאדם שיוצא למסע ללא יעד ברור וללא מטרה? מבלי להיאחז בשום דבר שהגדיר אותו קודם ,כמו ארצו,  בית הוריו, עבודתו,

בלי "כרטיס הביקור" הקבוע שלו?

אני יכולה להעיד על עצמי שבמצב כזה המחשבות שלי עבדו "שעות נוספות", הזרקור הופנה פנימה, המחשבות התרכזו יותר במה שקורה בעולמי הפנימי,  בשאלות כגון:

מה קורה לי? מהם הרצונות שלי?  מהי המציאות שלי? מהם החלומות שלי? מהם הדמיונות שלי? מי אני בכלל?  ערכים ומערכות יחסים זכו לבחינה מחודשת, כולל  עם עצמי.

ובזמן שחוויתי זאת היתה בי עירנות מיוחדת, חיות בהירה שרטטה בתוכי, האירה פינות חבויות שנעלמות מעיני כשאני בסביבה המוכרת, פועלת על פי הדפוסים המוכרים, על פי הציפיות המוכרות. משהו אמיתי ומרגש נפתח בי.

הפעם האחרונה שחוויתי זאת היתה דווקא כשחזרתי לישראל  אחרי שהות ארוכה בארה"ב וזה הפתיע בעצמתו. חזרתי כאילו למקום חדש. עזבתי לחלוטין את אזור הנוחות שלי, את המעמד שלי, את המסגרות החברתיות והמקצועיות שהגדירו אותי, את העתיד המקצועי המובטח שלי,  והחזרה הזאת הייתה לכאורה בלתי הגיונית בעליל.

אם רוצים באמת להגיע ללב האמת, יש להשיל את כל השכבות ,מהחיצוניות ביותר (ארצך), בהדרגה להיכנס יותר פנימה (מולדתך), עד שמגיעים לשכבה עמוקה יותר (בית אביך), למקום בו מרגישים הכי מוגן, וגם את זה לשחרר.

כדי להישאר נקי מהשפעות, כדי להגיע אל ה"לך" (קמץ תחת הכף). אליך, אל גרעין האמת שלך, עליך להסכים ללכת אל הלא נודע. לוותר על "לדעת".  רק אז המסע האישי שלך מתחיל ממש.

זה לא מצב קל או שמח לא לדעת לאן אתה הולך ( בלי שום דבר בטוח). זו תנועה שיש בה הרבה  אי שקט ומתח, אבל זה אי שקט שמגביר עירנות. שבונה אמונה.

וזה מה שאברהם (אברם) מתבקש לעשות.

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

מה אולי הרגיש אברהם בתחילת המסע שלו? אילו מחשבות עברו בראשו? אילו תהיות עלו בו?

מדרש רבה משווה את אברהם לאשה צעירה שמתבקשת לעזוב את בית אביה כדי להינשא לאדם שאינה מכירה. להתרחק מכל מה שהיה לה מוכר עד כה, מבית אביה, מהיחס אל הגבר שהיה עד כה המשמעותי בחייה-אביה, וללכת אל הלא נודע. לחיות מעתה עם גבר "זר" שמעתה יהיה כל עולמה.

מה עובר בראשה? האם בכלל יכולה לדמיין את חייה החדשים? מה היא מרגישה באותם רגעים?

הייתי אומרת שללא ספק היא מרגישה מתח. והמתח הזה חיוני. יש לו תפקיד חשוב. הוא עוזר לסדוק את המוכר והידוע (השכבה החיצונית) ומחדד את ההקשבה לעולם הפנימי , את הציות לידיעה הפנימית. את האמונה. הוא מאפשר לדברים חדשים להגיח מבין הסדקים.

אפשר כמובן להתכחש למתח הזה, לבנות עוד שכבת הגנה ולהישאר "בטוח", במוכר. ואפשר לקבל אותו בברכה, כמעורר תהליך שמפתח אומץ להקשבה פנימה.

טרנספורמציה יכולה להתחולל ("ואגדלה שמך" , "ואעשך לגוי גדול") רק מתוך הקשבה לקול הפנימי, והקשבה פנימית מוכוונת לרוב ע"י משהו שמטלטל את עולמך.

משהו צריך לקרות כדי שאברהם ,המשול במדרש רבה ל"בקבוק הבושם",  ייפתח, ויפיץ את ריחו בעולם .

והטילטול הזה מזכיר לי מוטיב במעשיה של ר׳ נחמן ״מעשה מבעל תפילה״, כשה״רוח סערה״ מגיע ומטלטל והורס את הסדר של העולם הישן, והבעל- תפילה יוצא למסע למצוא את החלקים האבודים שיצאו מאיזון כדי לבנות עולם טוב יותר.

מה עוזר לכם להתמודד עם מצבים שמטלטלים את המוכר לכם ומציבים אתכם בפני כניסה אל הלא נודע?

תודה לד"ר אביבה זורנברג על ההשראה  בלימוד המדרשים הרלוונטים.

ובתודה לצלמת Tiki Ozer על התמונה הנפלאה

#פרשתהשבוע_תודעה_רוחניות_מדרשעכשווי

 

 

לך לך

הצילום באדיבות Tiki Ozer