לאכול את התפוח בביסים קטנים

מנהטן האהובה הייתה טובה אלי!!!
אך אני מרגישה שאני חייבת לכם גילוי נאות, בחרתי לספר לכם על מנהטן היפה והתרבותית, אבל מנהטן פנים רבות לה, היא גם מסריחה וגם מלוכלכת וגם מסוממת וגם חסרת בית וגם קשת יום וגם המונית סואנת ופקוקה ולחה ודביקה וחמה להחריד כשחם וקרה וקפואה כגיהנום כשקר וכל מה שמניתי פה גדול ועצום ומוגזם כי זו היא, ענקית ומיוחדת על כל הרע והטוב .ובשעה שזיקוקי דינור יאירו את השמיים של ניו יורק אני אהיה על הטיסה שלי חזרה לארץ. אמריקה עצמאית ואני יכולה לעזוב בשקט.

בחורה עם מחשב נייד

היום הוא ה-4 ביולי יום העצמאות של ארה״ב והיום אני עוזבת את העיר, מסתבר שהזמן עובר מהר כשנהנים…
אני קמה ברגשות מעורבים שמחה לחזור לפגוש את אהוביי, אך עצובה שעליי לעזוב את העיר ושלא מיציתי חמישית ממה שתיכננתי בפועל אבל אי אפשר לאכול את התפוח הגדול בביס אחד, כדי להנות ממנו צריך לעשות זאת בביסים קטנים ולהתענג על כל ביס.
היות וזהו יומי האחרון בעיר אני מחליטה להשאר בסביבת המלון ללקט קניות אחרונות ולהתארגן בניחותא.
אני מתחילה את היום בבית קפה קטן בשדרה השביעית, מזמינה לי מוזלי עם גרנולה ופירות ומתיישבת ליד הדלפק שמשקיף לרחוב, לצידי יושבת משפחה צעירה הורים וילדה קטנה יפהפיה תכולת עיניים ומדברים באיטלקית, הילדה פונה אלי ושואלת דבר מה באיטלקית, אני כמובן לא מבינה ולכן רק מחייכת אליה ולא עונה, ואז אביה מסביר לה (כנראה ) שאני לא דוברת את שפתם והיא מחייכת ושואלת אותי באנגלית לשמי, אני עונה לה ושואלת מהו שמה והקטנה הזו עונה:ג׳ורדניה, אני מחמיאה לה ומרגע זה היא לא מפסיקה לשוחח איתי היא מספרת שהם באו לטייל בעיר לחגוג את ה-4 ביולי, היא שואלת אם הארוחה טעימה לי ושההורים שלה רצו שהיא תאכל משהו אחר אבל היא התעקשה על עוגת השוקולד שהיא אוכלת, היא שואלת איפה ההורים שלי(!) וכהנה וכהנה תוך שאני מתמוגגת ממתיקותה וחושבת לעצמי שזו האינטראקציה הכי מתוקה שהייתה לי בעיר הזו, אני מסיימת לאכול ואנחנו נפרדות כחברות ותיקות.
משם אני חוצה את השדרות לכיוון תחנת הרכבת – הגרנד סנטרל
התחנה ממוקמת ברחוב 42 על שדרת פארק במבנה עתיק גדול ומרשים שפסל של נשר גדול עומד עליו ואני מאוד אוהבת לבקר שם , שכן משהו באווירה של תחנות רכבת ישנות קסום ויפה בעיני, וזו יפה במיוחד תקרותיה גבוהות ומקומרות רצפת השיש שבה בוהקת למרות אלפי הנוסעים והמבקרים בה מדי יום והנברשות הענקיות שתלויות מעל מטילות אור עמום וחם כמו פעם .
באחד מביקורי בעבר בתחנה תוך כדי שוטטות במעברים השונים גיליתי שוק אוכל מקורה בו אפשר לקנות ירקות ופירות טריים גבינות משובחות לחמים וכו׳, אני מחליטה לבקר בו גם היום אבל לצערי אני מגלה שהוא סגור לרגל ה-4 ביולי.
אני יוצאת מהתחנה וצועדת לכיוון הבריאנט פארק – זוהי יותר נכון גינה יפהפיה ירוקה ובה בית קפה/מסעדה ומישהו שמנגן על פסנתר, עמדות משחק של טניס שולחן, מדשאה וספסלים רבים פזורים בין העצים הגבוהים. אני יושבת כמה דקות בפינה מוצלת ונהנית מצלילי הפסנתר שנשמעים ברחבי הגן ומהישיבה בשקט במרחק פסיעה מהמולת הרחוב.
שעון החול של חופשתי הולך ואוזל ואני ממהרת לחזור למלון לסיים לארוז ולהתארגן לקראת עזיבה.
נהג שהזמנתי מבעוד מועד להסיע אותי לשדה התעופה מגיע בשעה היעודה ואני מגלה שהגרלתי את מיכאל נהג דובר עברית שגר בצעירותו בת״א ואף שירת בצבא וכעת הוא חי בקווינס , בדרך לשדה התעופה אני מקבלת בונוס הדרכה על מנהטן ומה שהשתנה בה ועל מה שנשקף מבעד לחלון המונית בדרכנו, אנחנו עוזבים את מנהטן ועולים על גשר יפהפה לכיוון קווינס וכשאני מביטה אחורה נשקף קו הרקיע היפהפה של ניו יורק, ולמטה אני רואה אי קטן וירוק ומקבלת הסבר שהאי הזה נקרא רוזוולט איילנד והדרך להגיע איליו וממנו נעשית באמצעות רכבל הצמוד לגשר.
אני מגיעה לשדה התעופה ומבינה שזו שעת פרידה…
מנהטן האהובה הייתה טובה אלי!!!
אך אני מרגישה שאני חייבת לכם גילוי נאות, בחרתי לספר לכם על מנהטן היפה והתרבותית, אבל מנהטן פנים רבות לה, היא גם מסריחה וגם מלוכלכת וגם מסוממת וגם חסרת בית וגם קשת יום וגם המונית סואנת ופקוקה ולחה ודביקה וחמה להחריד כשחם וקרה וקפואה כגיהנום כשקר וכל מה שמניתי פה גדול ועצום ומוגזם כי זו היא, ענקית ומיוחדת על כל הרע והטוב שבה.
במשך השבוע הזה היו לי שיחות רבות עם עצמי ( אל דאגה עצמי לא השתגע ) וניסיתי להבין למה אני אוהבת אותה, המסקנה שאליה הגעתי היא קודם כל משום שזו עיר רב לאומית , היא בליל צבעים, שפות, דתות, לאומים, ואנשים מכל העולם ומכל הקצוות וכל אחד יכול להרגיש בה נוח, יש בה מלא מלא מלא משוגעים ואף אחד לא מתרגש מזה, היא משופעת מוזיאונים אומנות ותרבות בכל תחום, היא אי יפהפה מוקף מים יש בה מלא גשרים מדהימים פארקים וריאות ירוקות יש בה גורדי שחקים עשויי זכוכית לצד בנינים עתיקים ויפים.
ויש בה שפע מ ה כ ל והכל בגדול !!!!!
בשעה שזיקוקי דינור יאירו את השמיים של ניו יורק אני אהיה על הטיסה שלי. אמריקה עצמאית ואני יכולה לעזוב בשקט.

חברים יקרים לכתוב לכם הרגיש לי כאילו אתם איתי ברחובות מנהטן, תודה לכם שהייתם איתי במסע הזה
ותודה על תגובותיכם הנפלאות