לאכול או ליצור שינוי? זו השאלה

בחורה עם מחשב נייד

הפחד מפני שינוי!
האוכל פעמים רבות מהווה את אחד העיסוקים המרכזיים בחיי נשים  וגברים רבים. התעסקות שפעמים רבות מתחילה דוקא ברגעים שאנו חשים ברצון עז ליצור שינוי בתחום כלשהו בחיינו, בתחום המקצועי, זוגי, אקדמי ועוד, דוקא ברגעים אלו במקום להתחיל להתחבר אל אותו רצון עז ביצירת השינוי המיוחל ולהתחיל לפעול לכוון עשייה פרגמטית בתחום, הפחד גובר ומתחילה פנייה בלתי מבוקרת אל האוכל. התעסקות שגוזלת חלק ניכר מזמננו וממרצנו וגורמת לנו להיות מרוכזים "במסכנות", במקום בעשייה התכליתית.

בחינת יחסינו אל האוכל, היא אחת מהדרכים הטובות ביותר לבחון ולגלות את דו-הערכיות ותחושת האשמה המקננת בתוכנו ומטרפדת את ההתפתחות האישית שלנו.
דו-ערכיות שבאה לידי ביטוי ברצון להצליח, לעלות אל-על לעבר ההצלחה עם תחושת "איסור פנימי" לממש הצלחה זאת.
התבוננות אמיצה ואיתנה אל תוכנו, היא אחת מהדרכים להתחיל להתמודד עם הפניה הלא מאוזנת אל האוכל, עלינו להבין שקיים בתוכנו מעין איסור פנימי שעליו גדלנו בילדותינו,  שמכיל חששות ופחד להצליח כי  לתפיסתנו, "אנחנו לא מספיק טובים בעינינו כפי שאנחנו" והביטוי לכך בא בתחומים רבים.
כשמגיע הרגע שאנו צריכים לצאת לאור,להתמודד ,לייצר את הסיכוי להצליח, מתחילות החששות והספקות לעלות ,והדרך לטרפד זאת עוברת דרך האוכל.
עלינו לאפשר לכל אותם רגשות כואבים, פגועים ומאוכזבים לצוף ולעלות ולא לנסות להטביעם-פנימה פנימה ,בעזרת מתוקים, מלוחים ועוד.
אסור לנו להתעלם מתחושות אלו, הם חלק מאתנו כרגע, ואף מנהלים אותנו, אך ברגע  שנשחררם הם לא יהיו נוכחים באותה עוצמה.
אם נתעלם מהם,  הם תמיד ימצאו את הדרך להגיע אלינו,לכן  עלינו להתייחס אליהם ולמצוא דרך נכונה ומקדמת לנהל אותם.

רק מתוך התייחסות אליהם, למרות הקושי, ועל ידי קבלתם כחלק מהתפתחותינו, נוכל ליצור את השינוי המיוחל, אז לא נצטרך לפנות אל האוכל, או לכל מיני פיצויים  אחרים (מערכות יחסים מנחמות, שתיה, סיגריות ועוד) בכדי להשקיט את הכאב.
בואו נכיר את שדון תעתועים ותעתועיו – מיהו השדון? שדון תעתועים הוא אותו רגע בו אנו מרגישים שמשתלטת עלינו תחושה בלתי נשלטת לפנות אל האוכל, לעיתים לקרוע אותו לגזרים, לעיתים ליישר את העוגה מחתיכה אחת עד לבליסת כל העוגה ואז לקחת חפיסת שוקולד אחת אחרי שניה, אחרי השלישית, ללא הפסקה כמעט, אותו שדון תעתועים הוא אותו חלק פנימי שלא מצליח לייצר את השליטה על כל הכאוס ונוצר מעין אמוק פנימי" אל האוכל.
עלינו להבין שאותה פניה אל האוכל מחליפה את היכולת לעצור ולהבין מה אנחנו מרגישים ומדוע דוקא ברגע זה איננו יכולים לעצור וחייבים "לכסח" את האוכל.
עלינו לבחון ממה אנו חוששים? מה אנו לא מרשים לעצמנו? ממה נובעת תחושת חוסר האונים? עלינו להיות קשובים לאותם רגעים "ששדון תעתועים" מחליט לבקר אותנו – מה היו האירועים שקדמו להגעתו של "שדון תעתועים", חשוב לעצור וכן לאפשר לכל התחושות הללו  לעלות ולהיות עמם, כל זאת במקום לרוץ מתוך "אמוק פנימי אל האוכל". עלינו להבין שהפנייה אל האוכל דוקא ברגעים אלו קשורה במידה כזו או אחרת לרצון לעידוד, לחום לאהבה, לאישורים, לקבלה. האוכל במידה מסוימת מסמל את הארכיטיפ האימהי – מודל לאמא לאישור, לחווית מותר לי להצליח, לאמירה "לכי  על זה /לך על זה ", אותו  קושי לייצר את האישור מתוך מקום פנימי של ודאות שזה אפשרי, יוצרת תחושות של בלבול וחוסר אונים ופעמים רבות צורך למלא חסך זה. אחת הדרכים הלא פרודוקטביות למלא חסך זה, הינה הפנייה הלא מבוקרת אל האוכל.

האם ניתן לשנות זאת? אז התשובה בהחלט שכן, כיצד ? על ידי יצירת דימוי מחזק,  על ידי בניית אישור פנימי מחזק של "אני יכול /יכולה" וחיזוק האמונה החיובית באדם שאני
בלי להזדקק, לפנייה לא מבוקרת וחסרת רסן אל האוכל.
מידע ודרכי התמודדות תוכלי למצוא כאן