יחסי אמהות ובנות איך מתחילים לדבר על זה בכלל?!.
אמא היא המודל הראשוני ממנו לומדות הבנות מה זה להיות אישה ואיך להתייחס לעצמה ולגופה. הקשר בין אמהות לבנות הוא קשר חזק ומורכב, שמאופיין בקרבה וריחוק בעיקר סביב גיל ההתבגרות. כשהילדות שלנו קטנות הן מסתכלות עלינו בערגה ורוצות לדמות לנו וככל שהן גדלות נפער איזה תהום של ריחוק וביקורת שהן מרגישות מאיתנו.
גיל ההתבגרות, הגיל הלא רגיל הזה שמתחיל היום כבר בגיל תשע ומפגיש אותן עם העולם שם בחוץ, כמה דווקא בגיל הזה יש צורך בקבלה אינסופית של אהבה,
כמה למרות ההתנהגויות הבלתי נסבלות שלהן חשוב כל יום לחגוג איתן יום אהבה- עם המתבגרות שלנו, ואל תגלו, אבל זה לא קל.
בואו נזכר שנייה בגיל ההוא, בגיל ההוא שאנחנו עוד לא נשים וכבר לא ילדות, שאנחנו מנסות לשדר לעולם שאנחנו יודעות הכל אבל אנחנו בלב מרגישות שאנחנו לא יודעות כלום, בגיל ההוא שכל דבר מערער אותך ושאת מחפשת אהבה ותשומת לב, כמה זה לא היה קל . אז, והיום עוד יותר. בעידן של רשתות חברתיות, אינסטוש, פייסבוק ותחרות של מי החיים יפים יותר, שווים יותר, מי מקבלת יותר לייקים ולמי יש יותר עוקבים החיים מורכבים הרבה יותר.
גיל ההתבגרות מאופיין בעיסוק אינטנסיבי בדימויי הגוף, מרבית הנערות מסתובבות עם תחושות קשות לגבי המראה החיצוני שלהן , "אני לא מספיק יפה" יש לי חזה גדול מידי, יש לי חזה קטן מידי,
האף שלי ענק, הפה שלי עקום ואני כל כך מכוערת הן רק חלק מהמחשבות שמתרוצצות לנערות שלנו בראש, כאשר הן נשאלות מה הן אוהבות בגופן התשובה פה אחד היא כלום!.
תחושת החוסר היא פנימית ולא מדור בפחות חמישה קילו או חזה גדול יותר. מדובר בדימויי העצמי הפריך שמשתקף החוצה בגיל הזה, טונות של כעס עצמי, העדר קבלה של השתנות הגוף ותחושה "שאני לא מספיק טובה/יפה כמו שאני".
נערות מושפעות מהמדיות השונות, אני מצולמת משמע אני קיימת, הלייקים של הפייסבוק והעוקבים של האינסטוש היא הדרך בה הנערות שלנו מנסות לקבל נראות ותשומת לב.
אפשר לצקצק ולומר שאותנו זה לא מעניין אבל אני מציעה להיות חכמות יותר ולראות איזה אישור מהסביבה הנערות שלנו מחפשות.
כשהן באות אלינו ואומרות שהן צריכות דיאטה, אגב נערות בנות עשר וחצי כבר עסוקות במשקל וקלוריות ואנחנו עם זירו ביד אומרות להן שלא, הן לא מאמינות כי הן רואות את העיסוק שלנו וחוסר שביעות הרצון שלנו מהגוף הנשי. לעומת זאת אם אנחנו אומרות להן שיש צורך בדיאטה אנחנו מעבירות מסר שהן לא מספיק, לא מספיק רזות, לא מספיק יפות לעולם הזה.
מה עושים?!
כאמהות שלהן יש לנו תפקיד מכריע וחשוב בטיפוח הדימויי העצמי ודימויי הגוף.
תהליך ההתבגרות מתחיל אצל הבנות שלנו כבר בגיל תשע, אחת מתעגלת, אחרת גובהת, יש אחת שהחזה שלה יגדל ואחת עם שיעור זרם ההורמונים ישטוף את כולן כל אחת בזמנה תרגיש חריגה ושונה.
עלינו האמהות מוטלת האחריות לקבל ולהכיל את השינויים האלה ואף לגרום לנערות שלנו להתיידד עם הגוף שלהן כמו שהוא.
דימויי הגוף הוא תמונת הגוף כפי שהיא מוטבעת במוחנו והיא נוצרת בתהליך ממושך והדרגתי שבמהלכו נצברים זכרונות תחושות ורשמים שקשורים למפגש של הגוף שלנו עם הסביבה החברתית והעולם שם בחוץ.
ככל שנחווה את העולם ובדגש את האמהות שלנו מקבלות ומעריכות את גופינו כמו שהוא כך נאהב ונקבל את גופנו ואת עצמנו. במקביל חוסר שביעות רצון מהגוף היא התנהגות שנרכשת.
אז בתכל'ס
לאהוב, לקבל מתוך מקום אמיתי, להוריד הערות על משקל, בגדים ואכילה.
להוות דוגמא אישית- לא לספור לידן קלוריות, לא לשנוא את עצמנו מול המראה ולא להגיד כל הזמן ממה אנחנו לא מרוצות בגוף.
והכי הכי הכי חשוב- לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו וזה מה שיעבור אליהן הכי חזקה
בואו להיות חברות שלי בפייסבוק ולקבל ארגז כלים להורות לדור הסלפי.
בואו תעקבו אחרי הדף העסקי שלי בפייסבוק ותקבלו מידע על כל מה שמעניין מתבגרות ומתבגרים ותהיו הורים מודעים.
מחכה לכן , אוהבתותכן כמו שאתן
