לאבד את הראש

בחורה עם מחשב נייד

מה יותר גרוע מלהיות פרודה חרדית בתהליכי גרושים לא פשוטים?

להיות אחת כזו עם קצת מודעות.

מתחשק לי להיות קצת בדכאון…רק לכמה זמן..

להכנס מתחת לשמיכה, לישון ולישון ולישון…

לא לעבוד, לא לדבר, לא לחלום ולא לדאוג…

כמה פשוט יכול להיות העולם ככה, לא?

אבל יש לי איזו בעיה אתית עם ההגדרה..

אפשר פשוט להחליט שאני בדכאון ולהתחיל להתנהג בהתאם?

או שאם אני יודעת ובכונה בוחרת להיות במצב הזה,

אז הדכאון הוא לא מספיק אמיתי?!

על הרבה דברים אני מוכנה לסלוח במערכת היחסים השוקעת לאיטה,

והרבה דברים אני מוכנה לקבל.

אבל על דבר אחד…לא מסוגלת לסלוח ולהתגבר…

על העובדה שמישהו  גרם לי לאבד את הראש.

כנראה, שאותה תופעה המאפיינת התאהבות, מאפיינת גם פרידות כאובות.

זהו השבוע אבחנתי את עצמי..לבד, בלי עזרת פסיכולוג או נוירולוג

אני סובלת מהפרעת קשב על בסיס רגשי..

ולא יודעת אם  לנסות ריטאלין או ללכת על כוון בטוח יותר, שוקולד…

לילה, הילדים כבר ישנים..

שעת ההשכבה המורכבת של 4 ילדים בני פחות מ-8 שנים הסתיימה בהצלחה.

אני פותחת את חומר הלימוד…ומתחילה שוב.

נותרו לי רק עוד 150 עמודים, לשנן ולדעת ישר והפוך לקראת המבחן הקרוב.

בימים אחרים- טרום גירושים,פרידה ומאבק, זו היתה  בשבילי אחת החויות הנעימות..

אבל היום…

לא הולך!!!

קוראת שני משפטים, פסקה ועוד פסקה..מנסה לזכור, לשנן, להבין…

לא הולך!!!!

המח תפוס במקומות אחרים…המחשבות רצות ב-LOOP מטורף סביב "מזונות/ילדים/בגידה/שקרים/אי אמון וכו'"

אני נלחמת בהן מנסה לסלק אותן כמו שמסלקים זבובים טורדניים..

הן חוזרות..

הצילו..חייזרים שלובשים צורות של מחשבות בלתי רציונאליות ממלאים לי את הראש.

לא משאירים מקום ליצירתיות, לא משאירים מקום ללמידה…

אם חשבתי שנשאר לי מקום אחד בו לא הספיקו לפגוע… התבדיתי.

וזה מפחיד, ומתסכל וגם קצת מייאש.

ואני כ"כ רוצה להצליח בהכל….

אני מנערת את הראש מקורי העכביש של הייאוש שטווים במוחי אותם חייזרים..

וחוזרת לחומר…

עוד שתי עמודים, עוד חצי פרק…

העיינים נעצמות לי..

מתעוררת אחרי כמה שעות, עמוק בתוך הלילה ומוצאת את עצמי ישנה על הספרים.

הערב, ניסיתי שוב…

נשארו לי עוד תשעים  ומשהו עמודים.

התייאשתי…

הגעתי לכאן כדי לכתוב על זה.

ותוך כדי הכתיבה…צומחת בי תובנה חדשה

שאני לא חייבת להיות ה"סופר וומן" יותר..

שמותר לי לבטא חולשה,, לוותר לעצמי קצת יותר

לאמר לעצמי בקול, שאני מיוחדת ואני מתמודדת נהדר.

ולא לתת לחייזרים האלו את המזון שהם הכי אוהבים, מחשבות שליליות ויסורי מצפון.

ובכל זאת,

תגידו, איפה אפשר לתבוע על  אחריות להפרעת קשב???

בבית משפט או בבית דין?  🙂

fainy
חרדית, פעילה חברתית , אשה ואמא מאושרת, עדיין מתמודדת עם הכל אבל עם חיוך יותר גדול