"לא נורא אלון, זה סופו של כל בלון. כולנו מכירים את המשפט, כולנו מצטטות אותו מתוך שניה . זהו אחד מספרי הילדים האהובים עלי אני אוהבת את החריזה, את החזרה ואת הרמיזה. ואת התמונות הצבעוניות אבל הפשוט .
"מעשה בחמישה בלונים" מדבר על נושא חשוב ביותר לילדים , האובדן , האובדנים הקטנים, והגדולים יותר. אלו שקיומם מוציאים את הילדים, על המציאות מתוך האמונה שאין רע בעולם. ושאם רק יתאמצו מספיק בכל יהיה טוב. הספר מלמד שהאובדן עלול לבוא גם אם נשמור טוב טוב על הכל . גם אם נרצה לטוב . אבל הוא גם מלמד שאפשר להיות עצוב , אבל להתגבר . שהאובדן הוא אישי , אבל להיות מוקף בחברים עוזר.
"מעשה בחמישה בלונים" מאפשר לנו לדבר אם הקטנטנים על האובדן, של צעצוע או של מוצץ. אבל גם על אובדנים גדולים יותר, מעבר של גן, ועד אובדנים גדולים יותר, חבר שעזב או אפילו המוות כמה שנרצה להציל את ילדינו ממנו, מההתמודדות אתו. אין מנוס לפעמים מהתמודדות. בעיקר במדינה שלנו. תפיסת המוות שלהם שונה מאוד ואינה סופית. אבל את הכאב והצער הם מרגישים. גם אם לא יודעים לתת להם שם פה אנחנו נכנסות.
"מעשה בחמישה בלונים" מאפשר לנו לגעת בעדינות באובדן. הוא לא מדבר ישירות על אובדן גדול, אבל הוא נמצא שם. וניתן לנצל אותו לדיון, בירור והסבר . אני מעדיפה תמיד את הסיפור העקיף. את זה שרק מזכיר, מסמל את הנושא ולא נוגע בו ישירות הוא נותן לילידים מקום להיות מי שהם, להגיב לפי דרכם. ומשם אנחנו כבר נעזור להם.
"מעשה בחמישה בלונים" לא נכתב כסיפור על מוות. לא בכוונה תחילה לפחות , מרים רות , סיפרה כי לא חשבה על נןשא השכול כאשר כתבה את הספר, אבל לא טוענת שאינו קיים בו . הספר נכתב לאחר השבר הגדול, בשנה לאחר המלחמה ההיא הכואבת כל כך. מלחמה בה התמודדנו אנחנו המבוגרים עם שברו של חלום. שבהם איבדנו בלונים רבים, רבים מידי. וייתכן שהכאב הזה יצא בספא נפלא זה.
אני מקווה רק שבעתיד הקרוב, נלמד את הקטנטנים להתמודד רק עם אובדן בלונים .
