לְנַצֵּחַ / שרונה עזרא
אחותי, אל תאמרי לי זה לא יקרה
גם אני חשבתי כך פעם
פחד גדול עוטף אותנו
אני רואה בבהירות עכשיו
אני האחת מתוך תשע
לא האמנתי למשמע אוזניי
את יושבת לידי, מלטפת את שערי
הוא עוד ינשור כמו שלכת
אני רואה את עינייך מבועתות, צורחות
את לא יודעת מה לומר לי
אני לא זקוקה להרבה מילים
גם לשתוק יחד עושה לי טוב לפעמים
אמסטרדם עוד תהיה שלנו שוב
וכך גם לונדון ופריז
עם ים קניות, צחוק וקינוחי שחיתות
אל תתני ללב שלך לקרוס מרוב עצבות
אני עוד אנצח אותו, את תראי
ואת תהיה כל כך גאה בי
יוצאת למלחמה ושמה קסדה
אשאר, אחותי, לומר לך תודה