כששום דבר לא דחוף יש לי פנאי לדאוג קצת לסביבה

כשיש הרבה פחות דברים שאת חייבת לעשות כמו שסיפרתי בפוסט אמש, ממילא נובע שכמעט שום דבר לא דחוף. או לפחות זה מה שקורה בגיזרה שלי. כך יש לי זמן לדאוג קצת לסביבה.

אני אוכלת בעיקר ירקות ופירות. חזירה לא קטנה, אבל מתחזרת על פירות, זרעים למיניהם, אגוזים, וכן אפילו על ירקות (חיים או מבושלים). מודה! OK, גם על לחם.

כך יוצא שרוב מכריע של האשפה היוצאת ממטבחי היא חומר אורגני. רצה אלוהים, ויש לי גם גינה, גינת עציצים על הגג.

במסגרת המוגבלת של טבע בעציצים, אני לא מתערבת בהתפתחות האורגנית של הגינה, משאירה אותה "פראית":

הגינה

את הגינה אני משקה במים אפורים. בקערה גדולה שצמודה לכיור אני אוספת מים משומשים, שימוש שלא כולל סבון או חומרים מזיקים (עד כמה שהבנתי מגעת) אחרים.  למשל מים שהשרתי בהם קטניות, מים ששטפו חסה, או מי השטיפה של סמרטוט אבק.

אני לא מוסיפה דשן לגינה, אבל כן מפזרת בעציצים שאריות אורגניות (לא מבושלות) בחתיכות קטנות ביחד עם עלים וענפים יבשים ו/או אדמה מעציץ שהלך לעולמו. נכון להיום הצמחים נראים די מבסוטים. זה סוג מיוחד של קומפוסט לעצלנים:

קומפוסט

הסוג המיוחד הזה של הקומפוס לעצלנים גם מזמן הפתעות משמחות. זרעים שהגיעו כך לעציצים מפתיעים אותי עם תנובת פלפלים (קצת קטנים אבל אורגניים לגמרי), זרעים של פאפיה צמחו לתפארת. אמנם עוד לא יצרו פרי, אבל יש להם פרחים יפים. גרעיני תמר צמחו יפה, ואפילו החלק הירוק של אננס צמח בפראות משובבת לב ולפני כמה שנים גם צמח לו אננס אחד.

דקל שצמח לבד:

דקל שמצח לבד

 

פאפיה שצמחה ביוזמתה:

פאפיה

 

הכתר הירוק הקטן של האננס שאני שתלתי, התפרע:

אננס

כך אני גם נהנית וגם דואגת קצת לסביבה.

הזקנה שלכם
טוב, האמת היא שאני לא באמת יודעת איך זה להיות זקנה, למרות שאני זקנה. נראה די בטוח שאהיה זקנה גם עוד 20 שנה (כמו אימא שלי, שתהיה בריאה) ומה הקשר בין זה לזה? מסתבר שלהיות זקנה זה דינמי כמו להיות לא זקנה.