לפני שבועיים הייתי אצל שרון, החברה שלי – אנחנו חברות עוד מהגן וכל הזמן יחד. הפעם כשבאתי אליה היא לא הייתה שמחה. היא אמרה לי שעדיף שאני אלך, שכדאי שלא נהיה חברות יותר.
לא הבנתי מה עשיתי, ואז היא הודיעה לי – "מה נראה לך? שאני אסכים שאת תתנהגי אלי כך ואח"כ תזרקי אותי כשתמצאי לך חברות חדשות?" לא הבנתי למה היא מתכוונת, ואז היא סיפרה לי שבשנה הבאה אני עוברת לראשון לציון, לבית גדול ואפילו יהיה לי חדר משלי. אמא שלה דיברה עם אמא שלי וסיפרה לה, אני בכלל לא ידעתי על זה.
לא האמנתי, מה פתאום!!!– אני לא רוצה ללכת לשום מקום!!!
אמא גם לא אמרה לי כלום – זה בטח לא נכון!
הגעתי הביתה וישר הלכתי לאמא: "תגידי לי שזה לא נכון! למה את עושה לי את זה? אני לא רוצה לעזוב את שרון. היא חברה שלי מהגן ומה רע בבית שלנו? אני שונאת אותך!"
עצרו!! האם באמת אנחנו מצליחים להסתיר משהו מהילדים שלנו? האם זה נכון שישמעו את זה מהשכנים?
אנחנו עוברים דירה וזו עובדה, אבל איך אפשר לתווך את זה לילד שלנו, לדבר איתו על זה, להסביר לו בפשטות ולתת לו הזדמנות לבטא את רגשותיו ובעיקר לדעת – שאנחנו שם עבורו ואיתו.
השתיקה מעצימה את חוסר הוודאות ואת הפנטזיות והחששות.
אם גם אתם מתמודדים עם מעברים, שינויים במשפחה או אירועים דומים במשפחה, סרטון בנושא משברים והתמודדות עימם, הכוללים טיפים, יעלה פה בתאריך 18.10 – ניתן להירשם כאן.
