כשעולה זיקוק השמיימה, מה הוא רואה? מה משתקף לנגד עיניו הנוצצות? מה פרוש תחתיו? מהי הסיבה שהביאה אותו אל אותו רגע שמימי?
הרי הוא, זיקוק שהגיע ככל הנראה מסין או מארץ רחוקה אחרת, עשה את דרכו ביבשה, באוויר או בים. איתו באו המונים דומים לו וקצת שונים, חייהם בסכנה מתמדת עקב נפיצותם ונפיצות חבריהם. אך הם יודעים, הם יודעים מראש, שיש סיכוי שהם הולכים למסור את נפשם עבור שמחתו של אחר, זר, שאין הם מכירים.
יתכן ויהיו אלו אוהדי כדורגל שזה עתה זכו באליפות לא משמעותית, יתכן וחתן וכלה שזה עתה חיסלו את הונם הקטן במפגן מנקר עיניים, אולי סתם נער פוחז שרוצה להפחיד את שכניו.
הזיקוק הממוצע אינו מתלהב, בלשון המעטה, להאיר את השמיים. זה גומר אותו. אבל יתכן, וזו הנחה לא בדוקה, שאקט זה שמבחינתו הינו הבחירה הממש לא מוצלחת, יאפשר שמחה לאחרים.
האם כאשר זיקוק עולה אל הרקיע ומבין שהוא חדל להיות בר חיים במסגרת עצמאות ארצנו, הוא יכול לעצום את עיניו ולחייך שזה בסדר. עבור העצמאות הזו, זו של ישראל, הוא מוכן לשים נפשו?
מה נאמר לו, לזיקוק הזה שהגיע מהגולה או נוצר בארץ? שהיה לו שווה לבוא ולהזדקק? שזה נכון וצודק שיסכן עצמו תוך ידיעה שיש סיכוי שיעלה השמיימה?
מה שנותר לנו, למי שלא משמש בתפקיד של זיקוק, למי שחי פה גם בזכות אורם של זיקוקים שכבר כבו, זה לגרום לכך שהתמונה שיראה הזיקוק בעת מעופו, תהיה לכל הפחות נעימה לעין, הוגנת ככל הניתן.
לדאוג לזה שהארץ נקייה ומסודרת, שכל חלקיה מחוברים בחוטי עד, שכל אנשיה תורמים למחייתה, שגידוליה ירוקים ולא מניבים עשן מיותר, שילדיה יודעים להגיד "תודה" ו"סליחה", שמוריה מכובדים בה ותלמידיה יודעים לכפול ומכירים את פועלם של אלו שהיו לפניהם. שישרור בה צדק, שישכון בה השלום, שתדע לשמור על עצמה, מאחרים ומעצמה.
חג עצמאות שמח!
