דפנה שם טוב: כשמבטים לאחור, לא חייבים להפוך לנציב מלח!
לזכרו של עמוס עוז ז"ל, הסופר ואיש הרוח הישראלי – חתן פרס ישראל;
עמוס עוז ז"ל צוטט לגבי כתיבתו כאומר:
"בכל ספר יש לפחות שלושה ספרים: הספר שאת קראת, הספר שאני כתבתי, שמוכרח להיות שונה מהספר שאת קראת, אבל יש שם גם ספר שלישי: זה הספר שהייתי כותב אילו היה לי די כוח. די כנפיים."
כלומר, שבכל ספר יש שלושה ספרים:
אחד שאני כתבתי,
אחד שהקורא קרא, זה הספר השני,
והספר השלישי הוא הספר שהייתי רוצה לכתוב…
משפט חכם ומלא צניעות של סופר דגול,
כיצד ניתן להבין את המשפט הזה? ועוד מסופר שקיבל הערכה והוקרה עצומים מקהלים רחבים בארץ ובעולם?
ובכן, בכל תהליך שאנחנו עושים ועושים באופן טוב. מתרחשת למידה תוך כדי התהליך.
במהלך היצירה אנחנו חווים חוויות, מתכננים, מתמודדים ומתאמנים.
בסיום העשייה שלנו איננו נמצאים בנקודת ההתחלה יותר.
אנחנו יותר חכמים ומנוסים בגלל הוויה שחווינו.
אז מנקודת ההתפתחות הזו אנו מזהים דברים שהיינו יודעים לעשותם באופן שונה, אם היינו מתחילים עכשיו מהתחלה.
בעצם, זוהי ראיה נהדרת. אין על מה להצטער או להתחרט. גם כשעמוס עוז ז"ל אמר את דבריו זה נאמר בשלווה ובחוכמה. והמשפט הזה: שבכל ספר יש את הספר שלא נכתב, יכול להיות מטאפורה לחיים שלנו באופן כללי.
כשאנחנו מנתחים את העבר שלנו עם השכל והנסיון של נקודת הזמן בהווה, אנחנו לפעמים יכולים להבין מה אפשר היה לעשות אחרת. זו ראיה נהדרת. היא מראה לנו את ההתפתחות הנפשית שלנו, את ההתפתחות השכלית שלנו ואת ההתפתחות הרוחנית והאישיותית שלנו.
אם נוכל לראות את כל זה נתמלא בשמחה. כי זה מה שחשוב באמת. ולא המאורעות עצמם. לא חייבים להביט אחורה בזעם, להיפך!