היא: "אין לי בגדים בארון, אני לא אוהבת כלום!"
אני: "חמודה, בואי נלך לחנות ונקנה "
היא: "סבבה"
נוסעות…
נכנסות לחנות
המוכרת מתקרבת
המוכרת: "במה אוכל לעזור?"
אני: "הבת שלי רוצה בגדים חדשים"
המוכרת: "מה תרצי?"
היא: (מביטה סביב על הקולבים)
אני: "היא אוהבת צבע אדום, שלא יהיה צמוד מידי, נראה לי, זה הסגנון".
אוף – כמה קשה להוציא מהם מילה… אומרת ביני לבין עצמי,
לא נורא – היא תמיד מספרת לי מה היא אוהבת, בשביל זה אני פה.
מה, לא?
תוצאה: חוזרות הביתה ושוב אין מה ללבוש
מה היה לנו פה?
היתה לנו הזדמנות להבין מהילדה מה מתאים לה
לתת לה הזדמנות לבטא את הרצונות שלה במילים
היא לא היתה מהירה ובהירה מספיק
אז עזרנו לה קצת…
שוב היא לא למדה לתת דרור למחשבות שלה
היא שוב חזרה עם שקית שלא באמת מתאימה לה
אופס…
