כשחצי הכוס המלאה מתחילה להתרוקן

בחורה עם מחשב נייד

הימים האחרונים היו מהקשוחים ביותר בתקופה האחרונה.

אווירת סיר לחץ שעולה על גדותיו ומאיים להעיף את המכסה קיבינימט ולהשפריץ את כל התכולה לכל עבר.
הנוכחות של כולם בבית הפכה צעקנית יותר מתמיד, חוסר סבלנות וסובלנות,
מריבות, מרדפים אגרסיביים בין 4 קירות,
כל נשימה של אחד מקפיצה את האחר.
אנרגיות של שור מול סדין אדום.

את מרבית הימים בשבועות האחרונים העברתי והכלתי בטוב, ממש בטוב רוב הזמן.
אבל יש תחושה שאין יום ואין לילה.
אין לי אויר.
בדרך כלל אוהבת את השעה הזו בערב אחרי שכולם ישנים,
ופתאום אני לא מגיעה אליה.
הפעילות פה נגמרת בשעות הקטנות ואני איכשהו נרדמת כשהיא עוד ממשיכה. פשוט מכבה את עצמי במיטה.
קשה לי להתעורר, מגרדת את עצמי מהמיטה עם כאב ראש מעומעם מהיום הקודם, שכאילו לא באמת הסתיים…
וחוזר חלילה.

היום בצהריים נשברתי, בעידוד של שיחת טלפון עם חברה קרובה מארץ רחוקה…
הוצאתי אותי ואת הילדים לרחוב עם אופניים
אמרתי להם שיעופו ברוח עד קצה הרחוב,
הלוך חזור הלוך חזור. 200 פעם.

סגר לא סגר, ה- 100 מטר האלו הם החירות האחרונה שהותירו לנו לימים האלה
ואני אנצל אותה עד תום.
אפילו אני פידלתי קצת על אופניים בגובה גיל 9.
וויטמין D זה החיים.

כשחזרנו היה יותר נעים.
יותר אוורירי,
פחות צעקני,
יותר צחוק ושיתוף פעולה.

אז מה עושים שהחצי המלא מתרוקן?
בנסיבות הקיימות-
להוסיף כמה מכפלות של 100 מטר +
וויטמין D
זה הכי חיוני שיש!

נשבעת, זה עובד♥️

#השיעור_שאינו_נגמר
#עדיין_יש_בזה_משהו_מיוחד
#שתמיד_נהיה_בחצי_המלא

אההה!
וכמובן חג פסח שמח