כשהשמש ברא צל / ורדה אליעזר

כשהשמש ברא צל/ ורדה אליעזר

שירים

89 ע'

צילום עטיפה יפה: ורדה אליעזר

הוצאה עצמית

שירים לילדים שלא נולדו. שירים למי שהיו וכבר אינם. שירים לעצמה שהיא כבר אחרת. געגועים לילדות מנחמת

נפגשתי עם ורדה מספר פעמים, בטלפון שוחחנו לא מעט. ובשיחות היה הרבה צחוק ואם הבטתם בה היטב הייתם מזהים את הכאב מכווץ בין שפתיה, במבט עיניה המסגירות.

ורדה, אישה חכמה, נעימה ורגישה, מעט צינית.

את הביטוי לכאב שומרת ורדה לשירים. הם הרי ישות נפרדת שייכת ומנותקת והיא מביטה בהם מרחוק לראות מה יעשה בהם..

היא מחלקת אזורים ומגדרת את כאביה אולי כך היא שומרת על עצמה.

מה מקור העצב של ורדה? לאט לאט עם קריאת השירים אנו נחשפים לעולמה הפנימי, לחסר שבחייה, להחמצות ללא תקוה ולגעגועים לילדות.

והנה שאלה קשה: איך זה להיות לא אמא?

המחסום שמנע מהם להגיע אליה, לב אשה מלא אהבה וחום הכמהה לילד, לילדים..

לילדים שלא נולדו:

מַמְשִׁיכַי (ע' 27)

בְּאִוְשַׁת הָרוּחַ שָׁמַעְתִּי אוֹתָם

הֵם חִיְּכוּ אֵלַי בְּמַבָּטָם

מִלּוֹת לִבּוֹתֵיהֶם לֹא יָכְלוּ לְהַגִּיעַ

לֹא הָיָה לָהֶם פֶּתַח

לַעֲבֹר אֵלַי.

וכמה צובט –

אָז הָיָה (ע' 46)

וְשׁוּב הֵנִיעָה אֶת צַוָּארָהּ שֶׁיִּטֶּה

אֶל כָּתֵף כְּמוֹ בָּאָה לְהַנִּיחַ

רֹאשָׁהּ לְלִטּוּף מְחַבֵּק

וְשׁוּב הִכְּתָה בָּהּ הַיְּדִיעָה

שֶׁאֵין

ומה לומר מול הריק הגדול הזה

הַגָּדָה (ע' 51)

אֵין

מַה

לְּהַגִּיד

אֶל

הָאֵין

הַמַּבִּיט

וְיוֹדֵעַ.

אנחנו כבר יודעים על החסר שבחייה, על הכאב העמוק הטמון עמוק בלב, אבל ורדה אינה מקלה על עצמה, היא איננה מוותרת וצולפת בעצמה על כאביה ללא מחילה:

בְּדִיּוּק, הֲרֵי זֶה לֹא שֶׁאַתְּ (ע' 45)

אֶל מוּל הִתְפַּכְּחוּת הָאַשְׁלָיוֹת

אוֹדוֹת רַחֲשֵׁי לֵב וּפָנִים אוֹהֲבוֹת

הִשְׁתַּבְּרוּ דִּמְעוֹתֶיהָ.

וְיֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ כִּי מַה הוּא שֶׁבֶר זֶה

מִי נָתַן לוֹ זְכוּת לְהִתְקַיֵּם.

זֶה לֹא שֶׁאַתְּ רְעֵבָה לְלֶחֶם.

לבכות

בספר שער לאב החסר בחייה, לכל מי שחסר האב יראה בו את חסרונו/חסרונה – האב אצל ואדה הינו דמות מפתח, אישיות מיוחדת שהעניקה לה כה רבות ולבסוף קיבל ממנה כה הרבה. עכשיו זה חסר כל כך:

הביקורים אצלו, הסיוע לו, היותה בתו, מקבלת נעטפת.

הזכות הזאת ..

זְכִיּוֹת (ע' 58)

וְתַמָּה זְכוּתִי וְנָדַמְתָּ

וְלֹא אוּכַל עוֹד לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ

וְנָדַמְתָּ וְקוֹלְךָ בְּזִכְרוֹנִי בּוֹקֵעַ

אֶל הַשֶּׁקֶט הַשּׂוֹרֵט נְשָׁמוֹת

לוּ יָכֹלְתִּי עוֹד פַּעַם לָגַעַת

לְחַבֵּק וּלְהוֹדוֹת

עַל הַזְּכוּת שֶׁנָּתַתָּ לִי לִהְיוֹת לְיָדְךָ,

עַל הַזְּכוּת שֶׁהָיְתָה לִי לִהְיוֹת בִּתְּךָ.

את העטיפה היפה לספר בחרה וצילמה ורדה עצמה