כשהיקום קרס לתוך עצמו

בחורה עם מחשב נייד

מכירים את זה שבסרטים כדי להעצים אפקט הסנה עוברת לslow motion, הגיבור עומד ומסביב הכל מסתחרר במין מערבולת כאוטית?

קרדיט: SHUTTERSTOCK

ככה בדיוק הרגשתי באותו ערב מוצ"ש בעודי עומדת במיון ילדים.  אחיות ממהרות חולפות על פני, סירנות נשמעות מבחוץ, פרמדיקים רצים פנימה, מכשירים מצפצפים במקצבים שונים מכל עבר, סביבי אנשים בוכים בזעקות שבר ואני? אני נטועה, הלב פועם במהירות כמנסה להתגבר על קיפאון הגוף, מבט ישיר אל הדלת הלבנה הגדולה מחכה לבשורה.  לרגע קל נפתחת הדלת,  רואה את פניו המיוזעות של הרופא התורן בעודו רוכן מעל גוף שברירי.

לשבריר שניה הרים את ראשו למחות את הזיעה מעל מצחו. נראה כי קלט את מבטי המתחנן, אך לא היתה לו ברירה הוא היה חייב להמשיך לנסות, מאמץ אחרון כדי להציל אותו. את אורי. את בני.

יש משפט ידוע שאומר שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק.

זה בדיוק כך.

כבת בכורה להורים יוצאי גיאורגיה שעלו בשנות ה70, בלי השכלה אקדמאית ועם קשיי פרנסה, תמיד החדירו בי את הידיעה שבשביל עתיד טוב צריך ללמוד, לעשות תואר באוניברסיטה וכמובן  רצוי גם  בעל וילדים.

כמו ילדה טובה, זה מה בדיוק מה שעשיתי

 כבת מזל גדי, היתה לי בראש רשימת יעדים מסודרת ומדוקדקת  וידעתי שאני הולכת להגשים את כולם. צבא לא בא בחשבון. סבא שלי ז"ל, שהיה דתי, הטיל ווטו  כך שזה לא עלה על הפרק. למזלי,  דוד שלי הקצין שבנותיו בנות גילי הצליח לשכנע אותו שנלך קודם לאקדמיה ואז נתגייס כקצינות. איכשהו זה הניח את דעתו. כך כבר בגיל 16  אני זוכרת  אותי וחברותי עוברות על ידיעוני האוניברסיטאות מתכננות איזה מסלול כדאי לנו ללמוד וכמה פסיכומטרי צריך כדי להגיע לשם. השאיפה שלי היתה להגיע למודיעין אז נרשמתי ללימודי מזרח תיכון ולימודי כדור הארץ  והסביבה.

בת 21 כבר הייתי קצינה אקדמאית

בת 22 בוגרת קורס קצינות לפני השלמה חיילית, כאשר בחופשה בין קורס הקצינות להכשרה חיילית התחתנתי ואף קנינו בית

חודש לפני גיל 23 הפכתי לראשונה לאמא

בת 26 כבר אמא ל2 בנים משתחררת מצה"ל בדרגת סרן ומסיימת תואר שני במנהל עסקים עם תינוק בן 3 חודשים

הספק יפה לא? בגיל 26 מרבית היעדים ברשימה שלי הושגו – קצינה, תואר שני, משפחה לתפארת ממש החלום הרטוב של כל אמא יהודיה

ואז,  אלוהים צחק.

מרץ 2006 היה הרגע בו היקום קרס לתוך עצמו. הגיע הזמן לבנות יקום חדש