כשהדלת תיפתח-ליבי יצעק חזק

בחורה עם מחשב נייד

הדלת נפתחת, קוראים לנו בשם " אור רוספשה "………

אני מנסה לצעוק "לא " אבל אין לי קול מפחד, אני מנסה לקום מהכיסא והרגליים שלי קפאו במקום.

ואני נושמת עמוק וקמה לאט לאט, ומתקרבת לעבר הדלת.

מציצה בפנימה ונכנסת, מחכים לנו 3-רופאים ומזכירה שמתעדת את הנאמר בחדר.

אור נכנס צועק וכועס- צודק לא מבין מה רוצים ממנו.

אני נכנסתי חוששת,מנסה לצעוק חזק לשמיים " הצילו " אז לא ידעתי מהו "האוטיזם ".

פחדתי ממנו נורא, ראיתי מולי -אותי בגיל בוגר ולא בבית אבות, או בחופשה במיאמי.

ראיתי את עצמי הולכת ברחוב ובידי אני אוחזת חזק את אור שלא יברח לי,והוא ילד ( נער ) בוגר.

פתאום ראיתי מולי שלט גדול ועליו:

אור ידבר –לא

לאור יהיו חברים –לא

אור ילמד- לא

צבא- לא

חתונה –לא

נכדים- לא

כל שורה בשלט הזה, כאב לב.

אני מנסה לחזור להקשבה למה שקורה בחדר, מול 3 -הרופאים .

ומתחילה לענות על השאלות שלהם, ופתאום אני מבינה שיש לאור שלי בעיה יותר קשה ממה שחשבתי,אני הייתי בטוחה שיש לו רק בעיה בשמיעה ושזה יטופל ונחזור לחיים נורמטיבים .

הם שואלים-והמזכירה מסמנת X,ואני רוצה לצעוק לה " די !

אל תשללי אותו תראי איזה ילד מקסים הוא,אז מה שהוא בן 3 ועדין לא מדבר, הוא עוד ידבר.

ואני עושה נשימות, ושוב הדלת נפתחת ונכנסת לה בחורה צעירה ועל חולצתה תג מזהה.

על התג שמה היפה, ופתאום אני קולטת את השם "אלו"ט, אני מרגישה שאני כאילו בבריכת שחייה במים העמוקים, וצועקת "רגע שכחתם שאני לא יודעת לשחות ?

הפחד משחייה זה אותו הפחד שהיה לי באותו הרגע –  הפחד מ"אוטיזם ".

ופתאום באמצע,אני קמה עד היום לא מבינה מאיפה היו לי את הביצים לעשות זאת.

ופשוט קמתי וצעקתי להם " לא הילד שלי לא אוטיסט ".

אני פותחת את הדלת, ואור אחרי בריצת מירוץ לכיון היציאה, מחפש אותה אך לא מוצא עושה מלא סיבובים במסדרון, מאושר שברח מהחדר. אני אחריו  במטרה לתפוס אותו,תופסת אותו בסיבוב הרביעי אולי,ופתאום שנינו על הרצפה הוא בוכה כלפי חוץ,ואני בוכה מבפנים.

אני לוחשת לו בשקט שרק הוא ישמע : אורשוק שלי – קשה לי עם "האוטיזם "

אבל אני מבטיחה לך,שאעשה הכל לקבל אותך ואת האוטיזם שבך

ילד שלי 

ODED3317-5_B