כשבעיה של אחת הופכת להזדמנות של אחרת

פעם ב.. מסמסת לי חברה אם אני רוצה ללכת איתה ועם כמה חברות שלה מהעבודה לשתות משהו ובאותה פעם ב.. אני ממציאה את התירוץ הקבוע שלי.

"יש לי הגשה חשובה בעבודה", "חטפתי וירוס", נתפס לי שריר ביוגה", אפילו משלבת את שלושתם "חטפתי וירוס ביוגה ואני לא יודעת מה אעשה עם ההגשה בעבודה עכשיו!!". תודו שאני יצירתית.

הפעם כשקיבלתי שוב את השיחה שני כבר ענתה לי: "תעבדי על חברה אחרת, לא היית ביוגה כבר חודשיים, אוספת אותך בחמישי ב20:00" ופשוט ניתקה.

חצופה! אפילו לא נתנה לי הזדמנות לחרטט אותה כראוי.

לכי תסבירי לה שלהיות רווקה בת 40 זה לא להיט ולא בא לי לשבת באיזה בר תל אביבי ושהבחור היחיד שיבקש ממני את הטלפון כנראה יהיה המלצר, וגם זה יהיה על טופס האשראי לצד חתימה.

קמתי בבוקר, הלכתי לעבודה ועוד לפני שהספקתי להגיד בוקר טוב כבר סיפרתי לכל הבנות סביבי שאם הן מכירות מישהו עם שפעת לשלוח אותו אלי מהר שידביק אותי. אבל גם פה לא קיבלתי שום הנחה או מחלות ויראליות:

לפני שהבנתי מה קורה דפני קבעה לי תור ללק ג'ל וגבות אצל גלינה,

חני אמרה לי שהיא מביאה לי 2 שמלות לבחור מהן

ודנה קבעה לי תור לרדיאס. "תור למה??" שאלתי בעודי שולפת את האשראי המומה ונותנת לה להקריא את המספרים לבחורה בצד בשני של הקו.

"רדיאס", עונה לי דנה בלי למצמץ. "מילוי קמטים, זה גם עושה אפקט יפה כזה של הרמה של העור". הייתי בהלם. יש לי קמטים?? טוב, זה בערך כמו להגיד שיש לי משקפי ראיה, אבל חשבתי שאף אחד לא יודע חוץ ממני שכל הזמן עם עדשות מגע.

אמרתי לה שזה טו מאץ' בשבילי. ענתה לי "חבל. כבר שילמת ואת הולכת. ברביעי. גם לי יש תור ככה שנלך יחד. את נוהגת.".

מה?? דנה, השווה של המשרד, זו שקונה בזארה מבלי לחפש מידות, זו ששמה רק אייליינר ונראית כאילו יצאה מקטלוג, מזריקה?? לרגע הרגשתי שאולי כן יש צדק בעולם!

הלכתי לישון עדיין בתקווה לקבל איזה וירוסון, אפילו שקלתי לאכול יוגורט שנמצא לי במקרר כבר שלושה שבועות, קלקול כיבה קליל כזה, אבל בסוף הלכתי לישון מלאה במחשבות.

יום רביעי הגיע. מול המשרד הלכתי לגלינה. שעה וחצי גבות ולק ג'ל, ורוב השעה וחצי היה על הרהורים באיזה צבע לעשות את הלק (עד שגלינה לקחה פיקוד ואמרה בנחרצות "אדום, ולא אדום גרושות אל תדאגי". חזרתי למשרד ודנה אמרה לי "קומי, הולכים". שיט, היא זכרה. נכנסנו לקליניקה מטופחת בטירוף. אפילו צחקתי לעצמי בלב שגם אם אני אביא מנקה ולא אכנס אח"כ לבית חודש הוא לא יהיה ככה נקי ומסודר, כאילו יש לי שדון שמבלגן לי קבוע.

ניגשה אלי בחורה נחמדה ממש חייבת לציין, ד”ר לורה, אוקיי, לא מפחיד כמו שחשבתי. והתחילה. הסבירה תוך כדי שלאורך זמן החומר מעודד את ייצור הקולגן הטבעי של הגוף וכך גורם לחידוש האלסטיות והמוצקות, האופייניים לעור צעיר ורענן, תרכובת הרדיאס מכילה אך ורק מרכיבים טבעיים – כאשר העיקרי שבהם הוא קלציום/סידן, וכו' וכו' וכו', בקיצור, וכל מה שאני חשבתי לעצמי זה מה שני תחשוב כשתראה אותי ואולי הפעם, רק הפעם, מישהו יבקש את המספר שלי ולא בטופס אשראי.

אחד הדברים שהרגיעו אותי זה שמיד אחרי ההזרקה יכולתי מיד לחזור לשגרה ולשדר עסקים כרגיל, כך שלא אצטרך יום מנוחה בבית שיכול להעלות לי ביוקר.

 קצת תמונות מהאינסטוש של ד"ר לורה להמחשת התהליך..

__תיקיה חדשה (2)1

radi2

יצאתי משם ופתאום משהו בגוף שלי הפך בטוח יותר. לא יודעת להסביר את זה אבל הגוף הפך זקוף, ההליכה יציבה, במבט מורם. מה היא שמה לה ברדיאס הזה שככה הפכתי מברווזון לברבורון? פתאום כבר ציפיתי לחמישי בערב. דמיינתי את עצמי נכנסת לבר, מסובבת ראשים, מחלקת מספרים.

חמישי בבוקר מתעוררת, הפנים מתוחות ורעננות, בחיי חזרתי לשנות העשרים שלי. אפילו שמתי שיר של "בויז טו מן" ברקע תוך כדי ההתארגנות, הכי נסחפת שלי.

הגעתי לעבודה, כל הבנות אמרו לי שמשהו בי השתנה, כאילו נכנסה ילדה בשנות העשרים לחייה, הפנים, החיוך, הקלילות. ואני, מתלהבת מהמחמאות ומקווה לשמוע את אותו הדבר בערב. מודדת את השמלות שהביאה לי חני, שתיהן בול. אני בעננים. פתאום צליל של הודעה בנייד: "בובה, אני מרגישה זוועה, אכלנו אתמול בחוץ, כנראה אכלתי משהו לא טוב, נדחה את היום לתאריך אחר". מה???? מה?????? אם שני היתה לידי הייתי זורקת עליה את המהדק שעל השולחן שלי, והוא משרדי. וגדול. וכבד. עוד לא הספקתי לחבר את הנייד חזרה למטען ונכנס למשרד רונן, לקוח חדש שבא לפגוש את הבוס.

הוא חייך אלי. הסתכלתי אחורה לראות למי הוא מחייך. אין אף אחת מאחורי!

מרוב מבוכה צחקתי וחייכתי חזרה. כשהוא יצא מהפגישה קשקשנו. רווק בן 42. גבוה, אבל לא מידי. רזה אבל לא מידי. באותו ערב יצאנו. אחרי חצי שנה הוא הציע לי. הטלפון הראשון היה לד”ר לורה לרדיאס, בכל זאת, אין סיכוי שאני לא אראה מושלם. הטלפון השני היה לשני, להודות לה שאכלה בחוץ וקיבלה קלקול קיבה.