כשאני לא נאחזת בדברים, כלום לא שלי והכל שלי

שנות חיים רבות כבשתי אתגרים שהאירו אותי באורות זוהרים, אבל לא היו באמת אני. אחזתי בהם בחוזקה, בכדי שלא תתגלה התרמית.
ברגע של וויתור וכניעה, שחררתי את תנועת הלפיתה, וכל מה שלא היה אמיתי נשמט.
אז יכולתי להתגלות בפני אלוהים ואדם, בדיוק כמו שאני, וניסים החלו לקרות.

בחורה עם מחשב נייד


לא יכולה להיזכר מתי היה הרגע בו וויתרתי על ההיאחזות.

 

זה היה לאחר הרבה שנות חיים של נגיעה בקצוות הכי קיצוניים של הצמדות. זמנים של קנאה, רכושנות, ואחיזה בכל מה שחשבתי ששלי.

 

נעתי קדימה מתוך ידיעה שכל מה שממש ארצה, ביכולתי להשיג.

רציתי לכבוש כל אתגר בלתי אפשרי, רק בשביל לאחוז בו, להראות לעולם שגם היעד הזה בידי. עברתי דרך קירות, בחלקם נכנסתי חזיתית, עשיתי הכל בכדי להשיג מה שחשבתי שראוי שיהיה שלי, ברשותי, או ברזומה שלי.

בזמנים האלה לא היתה לי בחירה בין מה שאני רוצה להרגיש, ומה שלא. הייתי בהמנעות מהעולמות העמוקים של הרגש, מתו פחד לגלות בהם אזורי חולשה שעלולים למוטט את המסכה שעטיתי.

 

הגדרתי את עצמי כסומכת רק על עצמי, אבל גם זה היה אחד השקרים, כי לא סמכתי על עצמי מספיק בכדי לאפשר לדברים לחדור אלי, לעבור דרכי, ובכך גם לשנות אותי. בעיקר כי אני עצמי לא ידעתי מה באמת יש בי, הגרעין האמיתי היה מוסתר גם בפני.


מתוך כך, נזהרתי ממצבי חוסר חוסר שליטה, בכדי שלא תתרופף תנועת הלפיתה, אף לא לרגע, שכן, אז עלול היה להשמט כל מה שמוחזק, ומה שבתוכי עלול היה להחשף.

 

***

ואז היה רגע אחד של מטמורפוזה, שאחריו הכל היה אחרת. הוא לא הגיע דרך הבנה שיכלית, אלא מתוך מקום רגשי עמוק.

זה היה זמן של מוות, של וויתור על הכל. עייפתי מהלפיתה של מה שהשגתי, מפעולת הכיווץ האין סופית.

ברגע הכניעה הזה אמרתי לאלוהים "הנה אני, כולי שלך, עשה בי כרצונך".

היה שם וויתור על מה שחיצוני לי, ולא אמיתי, לא באמת אני.

נקיון שמתוכו יכולתי לפגוש עוצמות פנימיות אחרות. למדתי את כוחן של ההתמסרות והרכות.

אז נחשף הגרעין. מגנט גדול שאינו מצמיד עוד חלקי מתכות חיצוניים, אפילו לא מטילי זהב.

כל מה שלא היה חלק מהגרעין האמיתי, ניתק ממנו, והוא חזר להיות נקי ופנוי  לממש את יעודו – למגנט מתנות מהעולם.

נולדה בחירה חדשה בחיים,  ממקום אחר, סומך, מאמין.

כשוויתרתי על השליטה, על הצורך בידיעה, ועל העיקשות לעשות את הדברים בדרכי, החיים החלו להביא מתנות נהדרות, מתוך זרימה, מתוך פשטות.

דברים שעוד לא ידעתי שאני רוצה בהם, שעדיין לא עיבדתי בתוכי, פשוט חיכו עבורי בהמשך הדרך. היקום הביא מתנות גדולות הרבה יותר מאלה שיכולתי ליצור בכוחותי שלי.

מהרגע הזה, דבר לא היה שלי, והכל היה שלי.

כל אדם, אירוע, רצון, רכוש, רק עברו דרכי. הם לא הפכו לשלי, לכאלה שצריך להיאחז בהם למען הביטחון או הזהות.

אז, התפוגגו קנאה ורכושנות שמקורם בפחד שאני לא מספיק טובה ומישהו או משהו חזקים ממני עלולים לקחת ממני את מה ששלי.

העולם הפך למקום מאושר יותר, והיחסים למאפשרים יותר כשיכולתי לבחור את מי ומה שאיתי מתוך רצון, ולא מתוך פחד שאם לא אאחז, לא יהיה לי.

כשכלום לא שלי, אין דבר שיכול להילקח ממני.

כשאני בוחרת לחשוף את כל מי שאני, אין בי סודות שיש להגן עליהם, מתוך פחד שמישהו עלול לחדור אלי ולחשוף אותם.

אין עוד דבר שצריך להשמר ממנו או להגן עליו.

ההבנות המשחרות הגיעו מתוך מסע כואב שניתץ כל חומה ומגננה אפשרית. וכשהכל היה חשוף ופתוח, יכלו להנתק ממני כל השקרים שעטיתי, ואלה שחיו בי.

נותר רק הגרעין, כשהוא קל ואוורירי ללא משאות מיותרים שדבוקים אליו, ורק כך אפשר לעוף אל החופש המוחלט.

מאמר מתוך הספר החדש- "בחרתי בחיים של אי ודאות" שיצא לאור במרץ 2014, ניתן להזמין את הספר בקישור המצורף:

https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-life


מיכל גזית
מאוהבת בעשייה שלי ומתרגשת ממנה בכל יום מחדש, עדיין לא יודעת מה אעשה כשאהיה גדולה, אבל בטוחה שיהיה מעניין ומרגש. מנחה את סדנאות דרך האמן -לפיתוח וביטוי היצירתיות, קורסים לכתיבה מקצועית ויצירתית, הפנינג חיבור דרך צבע, ותהליכים נוספים של חיבור דרך יצירה, יועצת אישית באמצעות פסיכו-אסטרולוגיה, כלי אבחוני וייעוצי שמשלב בין אסטרולוגיה ופסיכולוגיהכותבת ועורכת בתחומים שונים, ברבים מהעיתונים והמגזינים (במיוחד בתחומי כלכלה, תחקיר, פרופיל והעידן החדש). במרץ 2014 יצא ספרי השני "בחרתי בחיים של אי ודאות" ניתן להזמין אותו בקישור המצורף: https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-lifeבורכתי בהמון אנשים מופלאים סביבי. חוגגת איתם את החיים, צומחת ומתפתחת לידם, ניזונה ומזינה.