כעס

בחורה עם מחשב נייד

עשיתי בדיקות דם והם הראו שלכבד שלי התחיל להיות קצת קשה. בגבולות המאד מאד נורמא של מטופל בכימו, לא משהו חריג בכלל. אבל קשה לו. ואני רוצה לעזור לו! הרי בשבל מה אני פה?

ניקוי כבד לא עושים בזמן כימו אז הדרך המרכזית שלי לתרום במערכה היא אנרגטית.

בתטא הילינג ידוע שהכבד שומר בפנים כעסים או טינות!
בדרך כלל בתטא הילינג כאשר משחררים כעס או טינה בודקים מפני מה הכעס שומר או מה הדבר עליו אנחנו כועסים שאנחנו מפחדים למצוא בפנים אצלנו.
סך הכל מאד הגיוני.

אבל אני בכנות מרגישה שאני מדחיקה טינות וכעסים כל החיים שלי כל כך הרבה זמן שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל! ואני מרגישה שיש אצלי המון כעס לא מאובד שאני פשוט לא הצלחתי לתת לו מקום באף סשן של תטא הילינג או של אין סוף שיטות אחרות שעשיתי.
אני התחמקתי משם עד עכשיו.
קשה לי להרגיש כעס
היום אני גם כמעט ולא מרגישה כעסים בכלל. וזה נפלא. אבל יש את הכעסים הישנים שצברתי והם פשוט שמורים בפנים. וזהו. וכדי להוציא אותם אני צריכה לעשות בחירה. ואני מרגישה אותם בגוף כל הזמן.

הבעיה היא שאני לא הצלחתי להבין מה הבחירה. מה לא עשיתי שאני צריכה לעשות. הרי עשיתי המון סשנים בתטא הילינג על כעסים שונים שפטרתי. מה עוד חסר שם?

דיברתי עם חברה אהובה והיא הציע לי לשאול את הכבד מה הוא צריך
"כמובן! איך לא חשבתי על זה!"
אז שאלתי. והוא אמר
"אהבה"
אז שלחתו לו המון המון אהבה. – והוא לא לקח אותה! בשפת התטא הילינג- "זה לא התקבל."
בדקתי למה.
ראיתי שיש שם יותר מדי כעסים ואני מפחדת מהם.
והבנתי שאין מה לעשות
אז ביקשתי בעצתה של שיר לקבל רמז מהכבד שלי.
"מה לעשות? איך לעזור לו אם אני לא מסוגלת לשלוח לו אהבה."

"תתחברי עם הכעס"

מה?!!! בטח שמעתי לא נכון! להתחבר עם הכעס?!! מה? איך זה אפשרי!!!

ואז שיר סיפרה לי על איזה מעגל נשים שעשו עבודה אנרגטית עם כעס ככח מניע… והרגשתי כמה זה מקפיץ אותי לחשוב על זה. כעס ככח מניע? אני לא רוצה שום כעס בכלל בכלל בכלל! לא רוצה אותו בחיים שלי!!!
ובלהט השיחה כתבתי לה ככה:

"כעס הוא חומר מניע והוא נותן גבולות. אבל הקטע הוא דווקא להיות בהכוונה מתוך אהבה וקבלה… זה העבודה שלי. אני חושבת אבל שהקטע של לתייג אותו כרגש שלילי זה באמת בעייה… כי זה פשוט תגובה של הגוף למצבים בהם קורה מה שאני לא רוצה. זה נובע מהמקום של חוסר גבולות. זה מה שאני רואה ומבינה עכשיו. כעס נובע מחוסר גבולות. כשאין לי גבולות הדרך להגן על עצמי היא כעס"
והבנתי את זה

הכעס הגן עלי כשלא ידעתי להציב גבולות. גם היום הכעס מגן עלי כשאני לא יודעת להציב גבולות.
אני כועסת על השותפים שלי כשאני לא מצליחה להגיד מה שעל ליבי
כעסתי על חברי לתנועה כשהייתי במקום שלא התאים לי
אני כעסתי על אבא שלי עכשיו בבית כשלא הצלחתי לעשות את אשר היה על ליבי
הכעס יוצא ממני כשאני לא מצליחה להציב גבול, לבטא את עצמי. וכשמתוך הגבולות הלא ברורים שאני יוצרת הקווים מתשתשים וקורה משהו שלא רציתי.

מה שבטוח כך עוד אני כועסת על הכעסים המודחקים לכבד יהיה כבד. ושום דבר לא יפתר
אז אני יכלה בינתיים להחבר עם הכעסים האלה שכלועים בי. ואולי הם יראו לי אפילו איך להציב גבולות בדרך אחרת

אני אספר אם הממדים ישתני