כנגד ארבעה – לפחות…

מאז שאני זוכרת את ליל הסדר בבית הורי, יש את הנהלים הרגילים בטקס ההגדה, מי קורא מה? את מה שרים? על מה מדלגים? ומכיוון שאנחנו ארבעה (שני בנים -שתי בנות) כמובן שעל כל אחד/ת הוטל לקרוא את אחד הבנים, אבל… מי יהיה הרשע? מי החכם? כמובן שהיה מתחיל "ויכוחון" עם דוגמאות מהשטח מכל השנה למה אני או אחיי מתאימים להיות הפעם חכם או רשע, עד כמה שזכור לי לא ניתן לי התפקיד: תם?! ובינינו מי רוצה להיות בתפקיד הרשע? לאחר שנפלה ההחלטה, או שאחד פשוט התחיל לקרוא ראשון, כל אחד קורא וכך עוברים התפקידים בינינו במהלך השנים.

היום ממרומי שנות הארבעים שלי שתכף מתחילות, אני קולטת שבעצם כל אחד מאתנו הוא ארבעת הבנים, בעצם אלו הקולות שבראש ומהסביבה, שפעם בתקופת התנ"ך לא ידעו להסביר אותם, כמו שעושה בימינו, לדוגמה הסרט המופלא: "הקול בראש". בעצם הקולות שיש לנו בראש הם אלו הבנים, שקיימים כולם אצל כולנו (לפעמים יש לנו יותר מארבעה קולות):

חכם מה הוא אומר?

החיובי. הממריץ. דוחף קדימה. בלי גבול. עוף על עצמך. אל תפחד להיות. צא לדרך. הגשם את כל החלומות. חייה את החיים במלוא תפארתם בצורה המיטבית שאפשר. הקשב לגוף שלך, ללב שלך, לרצונות שלך ותגיע למחוז חפצך לחיים, לשמחה ולשלום.

רשע מה הוא אומר?

משבית שמחה. מוריד את האוויר. אין מצב שתצליח! רד מזה! למה אתה חושב שיגידו לך כן על ההעלאה שאתה מבקש? על המחיר הגבוה שאתה דורש לשירותיך? תחיה את החיים הפשוטים שלך, אל תשבור את השגרה, כי במילא לא תגיע רחוק.

תם מה הוא אומר?

לא מאמין. אין מצב. אני הגעתי לכל זה? הצלחתי לעבור את הקושי שהיה?  זה חלק ממני הדבר היפה הזה? אמור לו: כן! זה בזכותך! זה בזכות העבודה הקשה! בזכות היכולות, הניסיונות וגם בזכות הכישלונות – בעבור ובזכות כל אלה אני כאן!

ושאינו יודע לשאול?

שותק. הכל מתנהל לידו ועובר מעליו. זה גם לגמרי בסדר, לא חייב "לחפור" כל הזמן, לבקר את עצמי ולשאול. אבל כשצריך מותר לשאול. לחקור. לבקש עזרה כשצריך. להתייעץ. להאמין.

FB_IMG_1459261778691 (2)

 

אז השנה אני שואלת – איך אנחנו מתנהלים מול "הבנים" שמלווים אותנו בחיים בכל צעד? אנחנו מאזנים את מקומו של כל אחד, מבינים שלכל אחד יש תפקיד שיוכל להביא אותנו למקום שרצינו אם ניתן לו את המקום הנכון והמינון המתאים. עפים על החלומות שלנו למרות על אף כל הקולות.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שהלילה הזה, הלילה הזה, כולנו מסובין סביב יקירינו ונהנים מהחיים. שמים הכל במשבצת הנכונה וזוכרים לאן כל אחד מהקולות יכול לקחת אותנו. אני מפסיקה להיות עבד של הקולות שלי ושל הסביבה, אני יוצאת לחירות קולנית!

השנה אני משחררת ואפילו לוקחת את תפקיד הרשע בהגדה, אבל הפעם לא ממקום של פגיעה שאולי אני כזו, אלא מהמקום שאני חייבת להקשיב לקול הזה פחות בראש שלי ולאזן אותו.

  "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות"

(מתוך: "ג'ונתן ליווינגסטון השחף" / ריצ'ארד באך)

 "השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות"

שיהיה לכולנו חג חירות שמח והעיקר שנדע לחיות בשלום עם הקולות שמסביבנו 🙂

ועכשיו שיר האהוב עליי לאחרונה… מודה אני על כל השפע שסביבי!

[youtube YQ5f1OMFFL0 nolink]