כמעט בת 40. עדיין מתרגשת מקיטש כמו בת 16. ותודה לולנטינוס הגדול.

בחורה עם מחשב נייד

עוד יומיים. ולנטיין דיי, איזה מזל שאימצו אצלנו את החג המגניב הזה של הגויים ואיחדו אותו עם ט"ו באב שלנו. כך זכינו גם אנחנו באמצע השממה של חגים כדוגמת פסח וסוכות בחג אחד מרגש, מלא תוכן ומשמעות, הלא הוא חג האהבה. ותודה לולנטיניוס הגדול, הגוי שבזכותו חוגגים בעולם כולו את חג האהבה…

אהבה: כמה מילים, שירים, סיפורים, דמעות כבר נכתבו עליה, כמה אושר וכאב גם יחד היא יודעת לגרום, האהבה.

הימים האלה שלפני חג האהבה, בהם מתמלאים הקניונים באלפי ורדים אדומים, לבבות אין קץ, סרטי מתנות, קיטש דביק בהתגלמותו, איזה אושר, התרגשות…

בשנה הבאה אהיה בת 40, אבל איכשהו בכל הקשור בסרטים רומנטיים, ספרים עבי קרס מלאי תיאורים רומנטיים, חתונות מלאות קצפת, סדרות דביקות בדמות GLEE, סקס והעיר הגדולה, ערבי בנות מלאי סיפורים, אני נהנית ותשמעו, לפעמים נראה לי שאני בת 16.

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי בימי שישי צופה עם ביתי המתבגרת בפרק מליל אמש של GLEE, כן, נו, אני מכורה, כן, נו אני יודעת שזו סדרה לילדות, אני יודעת שזה דביק, אני יודעת שזה קיטש רומנטי של בנות בהתגלמותו. נו, כן, אני יודעת שאני בחורה רצינית, אשת קריירה…. תשמעו, אני לא מתייבשת, אני מעזה להודות ש GLEE וסרטים כדוגמת FAME, סקס והעיר הגדולה ודומיהם, מרגשים אותי, מפיחים בי חיים, גורמים לי להזיל דמעה.

כשהבת הגדולה שלי הייתה בת 10, קניתי לה מתנה מכוננת מבחינתי, שמרתי אותה שנתיים תמימות בארון וחיכיתי בציפייה אין קץ שתגיע לגיל שאפשר כבר לתת אותה, את הקלטת, של הסרט שמבחינתי היה סרט מעצב אישיות, "פלאשדנס", סרט שיצא לאקרנים ב 1983, כשהייתי ילדה בת 11, בקיבוץ, גרתי בבועה, ידעתי שיש עולם בחוץ והסרט הזה שמתעסק בחלומה של צעירה שאין לה כלום אבל מוכנה לעשות הכול בכדי להגיע הכי רחוק, סרט מלא אהבה, אכזבה, תקווה וסצנת סיום רומנטית אחת מלאה ורדים אדומים ומוסיקה קורעת לבבות… היה עבורי אור בקצה המנהרה, ידעתי שאפשר, ידעתי שצריך להזיע בשביל להצליח, אבל זה אפשרי.

מאז, צפיתי עם ביתי בסרט הזה ובסרטי קיטש רבים שהיו אבני דרך עבורי ושעזרו לי לחלום, לפנטז, להתרגש, לרצות. גם היום, כל סרט קישט שיוצא לאקרנים, אני תמיד שם בבכורה.

מוסיקה. בבית שלנו מקשיבים למוסיקה כל יום, כל היום. הילדים שלי יודעים היטב שאמא שלהם בוכה בשנייה משירים רומנטיים מרגשים, שאמא שלהם מכורה למוסיקה ושאמא שלהם היא פריקית מטורפת של משמעויות. מוסיקה הייתה החבר הכי טוב שלי בקיבוץ, המפלט שלי, המרפא שלי לשברון לב, לאהבות, לאושר. למדתי אנגלית רק מהאובססיה שאחזה בי לתרגם כל שיר שהפך ללהיט, להבין את הסיפור מאחרי המילים, לפנטז…(והאמת שגם לא היה שום דבר אחר לעשות שם בקיבוץ וכנערה מתבגרת שלא הסיעו אותה 5 פעמים בשבוע לחוגים כפי שאני מסיעה את ביתי, לא נותר לי אלא למצוא נחמה בשירים).  

סדרות דביקות כמו GLEE, כאלה שלוקחות קלאסיקות של העבר עם מיטב הלהיטים העכשוויים והופכות אותם ליצירות אומנות הם עבורי מזון לנפש. סיפורי אהבה של צעירים מהולים במוסיקה טובה, חלומות, תלבושות מגניבות וכוריאוגרפים יצירתיים ומי צריך יותר מזה.

 החיים שלנו האמיתיים מספקים לנו כל כך הרבה עומק, רצינות, אתגרים, מטלות, מחשבות.

להיות כמעט בת 40 ולהיות מאוהבת, להתרגש ממילות אהבה, משיר חדש שיוצא, מהמילים שלו, לראות את הקליפ הדביק של טיילור סוויפט שלקחה את סיפור האהבה הכי גדול בעולם, הלא הוא סיפורם של רומיאו ויוליה ובשנת 2010 הפכה אותו ללהיט רומנטי והיסטרי עם קליפ שאחרי שאת רואה אותו והמקצוע שלך הוא הפקת אירועים, כל שנותר לך, הוא רק לחפש את הזוג שירצה שתפיקי לו כזו חתונה (עכשיו אתם בטח סקרנים, צאו לאתנחתה מוסיקלית, תהיו רומנטיים שנייה, תראו כמה שזה מרגש ומחייה…. http://www.youtube.com/watch?v=YTNSwOFUf30 ).

יש את הנשים האלה (ואני בכוונה מפלה כי נדירים הם הגברים האלה, אבל אני דווקא מכירה כמה) שלא צריכים לחכות ליום האהבה בכדי להרשות לעצמם לשקוע רגע בקיטש רומנטי, אני בניהם ואני חייה ככה כל השנה, מאז גיל ההתבגרות זה לא עבר לי… ועכשיו כשיש לי ילדה בגיל ההתבגרות, זה נהיה מוזר, אני מוצאת אותה מובכת ממני לפעמים, מההתרגשות שלי מכל שיר שהוא מבחינתה להיט של החבר'ה שלה (ומהאובססיה שלי לתרגם לה את המילים, שתבין כמה רומנטיקה הייתה אצל הכותב… ותודה ל GLEE שהכניסו תרגום לכל שיר, לפחות שם אני שותקת…), מהרצון שלי לרוץ איתה לקולנוע לכל סרט ילדות חדש, מהסדרות, מהמילים שהיא קוראת שאני כותבת, מהאירועים שהיא רואה שאני מפיקה ואיך אני יכולה להתרגש עד דמעות מעיצוב, מפרחים, ממופעים…מקיטש.

איזה מזל, אני חושבת לעצמי שיש לי אוסף של חברות בנות 16 (אני הצעירה בחבורה…), כאלה שאפשר איתן להיות מאוהבות, לחלוק חוויות על ספרים, פרחים, בגדים, בעלים, חברים… חברות שעבורן רומנטיקה ואהבה היא עדיין כיף גדול.

תרשו לעצמכם קצת מזה השבוע, תהיו רומנטיים, תאהבו, תיקנו פרחים ושוקולד לבבות, תראו סרט טוב, תשמעו מוסיקה, זה כיף גדול, מזון נפלא לנפש.

באהבה, שלכם, אני

 

 

 

 

 

 

 

 

יעל זוהר - UNSTOPPABLE
אני עוברת דרך החיים בכל הכוח ולא נותנת להם לעבור דרכי, אמא לשלושה בני נוער, אשת קריירה, עצמאית בתחום הפקת אירועים בחברה שלי - http://www.zoharevents.com/, אוהבת ליהנות ממה שהחיים מציעים לנו ומגשימה את החלום של לשלב בין קריירה לאימהות. אני בלתי ניתנת לעצירה ומרצה על זה.