כמה קשה זה כבר יכול להיות?

כבר הרבה זמן לא נהניתי כל כך מספר, כמו שנהניתי לקרוא את הספר "כמה קשה זה כבר יכול להיות?" (מאת: אליסון פירסון. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן). הספר כתוב מעולה. משעשע. אמיתי. לא מתחנף, לא כבד מידי, לא טיפשי ולא קיטשי – פשוט מדויק!

גיבורת הספר היא קייט רדי, שמתקרבת בצעדי ענק לגיל 50 המבעית.
קייט, שנטשה את הקריירה המצליחה שלה לטובת גידול שני ילדיה, מוצאת את עצמה פתאום עקרת בית, רעיה לגבר שבעצמו חווה את משבר גיל ה-50 ועוזב הכל לטובת אובססיה לרכיבת אופניים ולימודי טיפולים הוליסטיים ואם לשני מתבגרים (אמילי ובן) – ילדים מתבגרים, על כל המשתמע מכך!
אחרי שאמילי מספרת לה שה"בלפי" (סלפי תחת) שצילמה בסנפצ'ט הופץ לכל עבר, החסכונות המשפחתיים הולכים ואוזלים, שיפוץ הבית שאליו עברו לא נגמר, הזיכרון שלה בוגד בה וריצ'רד בעלה מבלה פחות ופחות בבית – קייט מבינה שאין לה ברירה והיא חייבת לתפוס את עצמה בידיים ולהמשיך לתפקד.
הדרך שבה מתוארים הדברים מנקודת מבטה (ומחשבתה) של קייט הופכת את הכל לכל כך מציאותי, שאי אפשר שלא להזדהות עם לא מעט מהסיטואציות. החשיפה הכה מציאותית של החיים: המלחמה בגיל (פנימית וחיצונית), תופעות גיל המעבר, הצורך לפרנס, ההתמודדות עם העולם הווירטואלי של הילדים, הצורך להגן עליהם מכל רע בזמן שהם מרחיקים אותנו מהם ככל יכולתם, הניסיון לשמור על המסגרת המשפחתית ולא לעורר מהומות והצורך הבלתי נשלט לעשות משהו בשביל עצמנו.
כל כך מדויק. נכון. לעיתים מצחיק (צחקתי בקול), לעיתים מעורר מחשבה ולעיתים נוגע ללב. לא קראתי את הספר הראשון שלה – "אין לי מושג איך היא עושה את זה", אבל עכשיו ממש ממש מתחשק לי…
ממליצה בחום!