כמה כרטיסי מועדון את מחזיקה ??

היום אני מרגישה שזה כמעט בגדר סכנת נפשות להכנס לחנות או לרשת כדי לחפש מוצר ולא חשוב אם זה בגד או סיר בישול או חופשה. לכל מקום , בלי הבדל דת, גזע או מין – יש להציע היום כרטיס מועדון. בתפילה אדוקה ליד הקופה יש לקופאית משהו כמו משאלת חיים שתעשי כרטיס מועדון. הארנק שלי כבד נפוח ומלא ויש לי הרגשה מוטעית שהוא מלא בשטרות כסף , כל פעם מחדש אני מפנטזת על השטרות האלה…אבל כשאני פותחת אותו אני נזכרת שבעצם כל הכרטיסים האלה הם פרי טמטומי הפרטי שהצליח להשתכנע על ידי מוכרת או קופאית.
אני לא יודעת אם הן מקבלות בונוס על כל כרטיס חדש או חבר מועדון שמצטרף כי אחרת אין לי הסבר לטירוף הזה שכמעט כל שטות שאני קונה בחנות או ברשת – אני הופכת שם לחברת מועדון, ואם ממש רוצים לפתות אותי – מספרים לי שזה לא לקוח רגיל אלא לקוחVIP . לפעמים אני טורחת לשאול למה ומה זה VIP אצלכם בחנות, לפעמים אני אפילו לא טורחת כי ברור לי שאין שום הבדל.
למען ההגינות חשוב לי לציין שבאמת יש מקומות שבהן יש הבדל משמעותי במחיר המוצר או מבצעים שהרשת מייצרת, אבל ברוב הכמעט מוחלט של החנויות והרשתות זה פשוט מעיק – זה לסחוב עוד פלסטיק בארנק ולהציף את תיבת הדואר שלי בניירת אידיוטית של אם תקני עד.,….או את….אז תקבלי את ההוא חינם. כאן אני נופלת למלכודת השנייה ובתמונה זה באמת נראה כמו משהו שאני צריכה ואני קונה, ומגיע הבייתה איזה משהו שהקשר בין התמונה ובין מה שאני צריכה הוא קלוש שלא לדבר שהוא לא משרת את המטרה. מגיע לי !!!! אני חברת מועדון שמקבלת עלון הנחות כל חודש ומתפתה כי הרבה יותר נוח לקנות דרך "עלון ההנחות".
יופי, עכשיו אני חושבת לעצמי מה עושים עם הדבר האידיוטי הזה- אין לי שמץ של מושג , אבל בזמנו כשרכשתי אותו כנראה שהוא נראה לי שמיש או לפחות עם פוטנציאל. עכשיו אני תקועה איתו – העיקר, אני חברה במועדון.
השבוע החלטתי לעשות סדר בפלסטיקים האלה – כרטיסי המועדון שלי, שיכולים לפרנס חברות פלסטיק או כאלה ששולחות למיחזור. גיליתי לתדהמתי כרטיס מועדון של אוטו-דיפו וזה באמת היה כמעט שיא השיאים עבורי. לקחתי דקה דומייה עבור עצמי וניסיתי לברר מה ומתי  פיתחתי קשרים עם אוטו דיפו בזמן שאין לי בכלל מכונית – כן, נכון, אני יודעת שזה נשמע תמוה עד חולני ודורש הסבר. אני מסתכלת על הכרטיס ומנסה להבין, כי תודו שזה באמת שווה דקה או שתיים של מחשבה. פתאום אני ככה מבחינה בקצה הימני התחתון (או השמאלי העליון) כיתוב יחסית קטן שבו מצויין שבעלי חברות במועדון אוטו-דיפו הם גם חברי מועדון בACE  שזה איכשהו נשמע לי יותר הגיוני וסביר למרות שגם זה לא מצדיק כרטיס מועדון.
מסתבר שכמעט בלי לשים לב כשאני מגיעה לקופות לשלם, מתוך התאווה לצאת כבר מהחנות מצליחים לשכנע אותי בקלות להיות חברת מועדון וזה נשמע מקסים באותה דקה. הנחות מיוחדות. מבצעים, מתנה ליום הולדת – מה אכפת לי? מה זה כבר משנה? הנחות ומתנות – אני תמיד בעד. עוד לפני שעצרתי דקה או שתיים לחשוב אם זה בכלל שווה העניין, כבר הספקתי למסור את כל הפרטים כולל כמעט מספר נעלייים. על המקום או במקרה הגרוע  תוך יום – יומיים אני מוצאת את עצמי חברת מועדון.
נכון, יש  מעט מקרים שזה באמת משתלם – אבל ברוב מוחלט של המקרים שבהם הפכתי מרצוני החופשי ובלי שנייה אחת של שיקול מחשבה לחברת מועדון של אותה חברה. תיבת הדואר שלי מלאה ניירת ופרסומים ומבצעים שלרוב אין לי עניין בהם. מה שכן – עכשיו כשעברתי בנסיון לדלל את מספר כרטיסי חברות במועדונים יכולתי לעשות סוג של תחרות עיצוב כרטיס המועדון היפה ביותר. אפשר לומר שזה שטח שבאמת שובה את העין וישנם מועדונים ששווה להצטרף אליהם ולו בגלל הכרטיס היפה…:)
לפעמים אני פשוט לא מאמינה – שלחתי זר דרך חברה ברשת והופס….אחרי יומיים שלושה – אני מוצאת בתיבת הדואר שלי כרטיס "חברת מועדון". נכון, אני מודה, כרטיס חמוד עם פרח וכיתוב יפה במיוחד, אבל מי לעזאזל נתן לכם זכות מוסרית לפלוש לפרטיות שלי, להעניק לי כרטיס מועדון, לספח אותי למקומות ומועדונים שאין לי עניין להיות חלק מהם, כנראה שלא צריך להיות בעל זכות כזו. מי שרוצה – עושה.
יאללה, מתחילים למיין. אז מה? נמיין לפי צבע? לפי צורה? לפי פג תוקף? לפי כמות הטרדות הסלולריות שאני מוצאת על מבצעים חדשים למרות שביקשתי שיפסיקו? לפי כמות העניין שאני מוצאת במוצר? לפי מה? אין לי מושג….חוץ מכרטיסי הפלסטיק , כרטיסי האשראי – ביננו, מי צריך מה. אהה….כן, אני בהחלט מחזיקה אצלי את כרטיסי החבר של רשתות אתרי ספא בארץ ובחו"ל – ששם אני כן מבקרת או לפחות שואפת ולכן כל מה שפוטנציאלי אני משאירה אצלי. כל השאר – קיבלתי החלטה עקרונית …דרכו למספריים להשמדה ולפח הקרוב, זה הרגיש אפילו כמו תהליך מזכך.
נחשו מה? הארנק הפך למשהו נורמלי יותר, לא כל כך נפוח, אפשר להבין לפי הנפח שאין יותר מדי מה לחפש בו (את כרטיסי האשראי אני מחזיקה במקום אחר – אל תחפשו) וגם אם מישהו יימצא או יחוש צורך עמוק לקחת בעלות על הארנק חוץ ממסמכים וניירות וקשקושים וקצת מרשרשים הוא לא יימצא משהו מהותי – כבר מפה אני משגרת המלצה: ממש לא שווה את המאמץ.
בשנים שהייתי באמריקה לא הבנתי איך כמעט כל אמריקקי פותח את הארנק ומשתלשלת ממנו חבילת כרטיסי פלסטיק (שאז נושא חברות במועדון עוד לא הייתה מפותחת כל כך כאן) והתפעלתי והייתי משוכנעת שהחסכון הוא כל כך גדול וקיטרתי למה בארץ אין תרבות כזו. ריבונו כנראה שמע לתחינתי ומהר מאד המועדונים עם הכרטיסים עשו עליה לכאן ובלי למצמץ פעמיים -כל רשת שמכבדת את עצמה בדקה מיהו קהל הלקוחות הפוטנציאלי או את אלה שעברו בקופה בתקופה האחרונה ואלה המאושרים (חשבו שהם מאושרים) קיבלו הזמנה להיות חברי מועדון.
הרגשתי ברת מזל – הרגשתי מאד מאד חשובה , אני לא סתם קונה, מכבדים אותי , מבינים שאני לא אחת סתם, שיש לי ערך, שאסור לקחת אותי כמובן מאליו, הסטטוס בחנות מהיום אליי ישתנה כי אני "חברת מועדון". לא ידעתי כמה טעיתי , לא ידעתי איזה מחיר פלסטיקאי אני עומדת לשלם, איזו טרדה וטרחה ומקום וזכרון אני צריכה כדי להבין שחברות במועדון צרכני בהרבה מאד מקרים לא שווה את הפלסטיק שעליו מצוייר הלוגו של החברה עם הפרטים שלי.
אני חושבת שיש כרטיסים שמעולם לא השתמשתי בהם (להוציא את אותה פעם שרכשתי באותה חנות ובאותו מעמד הפכתי להיות חברת מועדון), יש כאלה שלעולם לא אשתמש בהם, יש כאלה שחושבים שאני עשוייה להיות לקוח פוטנצייאלי מצויין ולכן קיבלתי כרטיס, נפלאות ונסתרות הן דרכי הגורל.
עד היום לא הרגשתי וגם לא ראיתי שיצאתי יותר מדי נשכרת  ואפילו לא באופן מהותי מהעובדה שאני משתייכת למועדון לקוחות כזה או אחר, למדתי שרובם מזכירים לי את יום ההולדת, מזיינים לי את המוח עם הודעות על מבצעים לסוף עונה או מבצעים מיוחדים אבל שום דבר מהותי מעבר לטרדות האלה, לא ממש ראיתי בהם סוג של ברכה.
אותן הנחות שחשבתי בטעות שייקנו לי כרטיסי חברות במועדוני לקוחות מסויימים – הוכיחו את עצמם כשווים בערך לכלום, אם אני רוצה באמת הנחה אני צריכה לחפש את חנות המפעל, את סוף העונה, את המכירה הבייתית – כמעט כל דבר חוץ מאשר כרטיס מועדון לקוחות.