כמה כיף לומר תודה, אבל עוד יותר כיף לבקש סליחה, מעשה על מתן בסתר,

בחורה עם מחשב נייד

זה לא היה פשוט, לאדון השמן עם החליפה היפה, לטפס במדרגות למשרד שלו, רק בגלל שהמעלית של הבנין נעמדה. גם העובדה שהיתה עימו יפיפיה חצי ערומה, כלומר לא לבושה, אלא בלבוש חלקי, לא עשתה לו שיחוש כל כך טוב, אבל הוא החל לומר פסוקי תהילים, כאילו שהיא לידו, אבל גם היא לפתע חשה באי נוחיות, כי היא הבינה שסוף כל סוף היא נפגשה עם גבר שהשכל שלו זה לא חצי מטר למטה מהראש,  אבל למרות שהיא הבינה היא התלבטה אם לפנות אליו ולשאול, מדוע היא לא יכולה להיות לבושה, כמו שהיא רוצה, במיוחד שיום קיץ חם, מה גם שהיא צעירה מאד, עדיין אפילו לא נשואה ובאמת היא לא תכננה להתקע בבנין ענק שיש בו משרדים רבים ללא מעלית, אבל מסתבר שהבנין לא תקוע עם בעיה במעלית אלא, הוא תקוע ללא חשמל,  אבל היא לא יכלה לדעת שהיא תפגוש את האדון השמן עם החליפה היפה, רק בגלל שגם היא החליטה שיהי מה, היא לפגישה שיש לה בבנין היא תגיע ובזמן. היא גם לא ידעה בדיוק כיצד הוא ניראה אותו איש שאליו היא הולכת כדי להפגש, בעניני עבודה.

אבל אז היא העזה ואזרה אומץ ושאלה, מותר לשאול מה אתה אומר ובכלל אני מאד מקווה שאני לא מפריעה, כי אני רואה שאתה כמו מנסה להסתכל לכיוון הפוך משלי, אבל שינינו מטפסים לאט, אז אם אתה צריך עזרה, אני עולה עד לקומה ה38 שם יש לי פגישה היא הוסיפה שאלה אמרה,

תראי אני מצטער שאיני יכול לדבר איתך תוך שאני במאמץ אדיר עולה במדגות, אבל גם אני עולה לקומה 38 ואנו רק בהתחלה, כי התלבטתי עם לעלות או לחכות, כי עכשיו זה ברור שזה לא רק המעלית כי אין חשמל בבנין, למרות שהגנרטור אמור היה כבר לפעול, אבל אני אבדוק, מה פה קרה, רק כאשר אגיע למשרד, הוא המשיך לומר לה, תוך שהוא מתנשם בכבדות, אבל ניסה לחייך, תוך שהוא חושב לעצמו, אם היא היתה יודעת, שיופי זה לא דבר שחייב להיות מוחצץ, לבטח שלא כאשר בחורה צעירה ויפיפיה, במקום להיות איתו דקותיים במעלית, עכשיו היא מטפסת איתו לפגישה, אבל אז הוא לפתע תפס את הכובע שהיה על ראשו ומיד המשיך ואמר, אולי מותר לשאול למי אתה באה לפגישה, כי גם אני עולה לאותה קומה. אבל תהיתי אולי אתה באה אלי, אז נוכל לקיים הפגישה הזו בחדר המדרגות, הרי זה ממש טירוף לעלות עד לקומה ה38 בלי מעלית, אני ממש חש כבר חוסר נשימה, כאשר עוד לא התחלנו את המסע למעלה, אבל מי יודע, אולי נעשה הפגישה הזאת קצר ולעניין….

לא, יודעת אבל אני באה למר נתניאל, היא ענתה ואמרה, אבל באמת איני יודעת מיהו, אני באה לראיין אותו, הוא פשוט הבעלים של חברת ענק, אבל מסרב בתוקף שידעו שהוא עשיר טוב, כלומר תורם בסתר לכל רק מי שצריך, אבל אולי אתה מכיר אותו אז תוכל לספר לי קצת עליו… היא הוסיפה וחייכה, למרות שאני בטוחה שאם אני אפגש עמו, אולי למרות הכל הלבוש או החוסר לבוש שלי, לא יפריע, במיוחד אחרי טיפוס במעלה הבניין, היא אמרה וציחקקה,

האיש בחליפה לפתע כאילו השתתק, אבל מיד אמר, בטח שאני מכיר אותו אבל הוא לבטח שלא יסכים לספר לך דבר, הכל שהוא עושה, זה לשם שמים הוא עושה ובאהבה גדולה, אבל יש עם האיש הזה, באמת בעיה. הוא מסרב שידעו שהוא איש טוב, הוא הסביר ליפיפיה, שמסתבר שהיא עיתונאית חטטנית, אבל הוא לא הראה שהוא יודע יותר מידי על האיש הזה ששמו נתניאל, מה היא חושבת לעצמה, שאני אתנדב לספר לה שאני הוא האיש? או שאני מחפש פרסום, חס ולחלילה, שרק זה לא יעשה לי מעין עין הרע… הוא חשב לעצמו תוך שהוא חוכך בדעתו, אבל החליט שהוא לא יחשוף זהותו, לבטח שלא בשלב הזה, כי מעולם הוא לא חשף דבר ממעשיו, אשר כולם הוא עשה מתוך נתינה, ללא כל כוונה שהציבור ידלה במי מדובר.

גם שנים של עשיה ואיסוף כספים למען ילדים ונזקקים, במיוחד למשפחות חד הוריות, לא גרמו לו שהוא ישתנה, אבל כל מה שרק השתנה, זה שמבחור רזה, עם השנים הוא שמן ועתה הוא כבר קיבל כינוי שהוא מאד לא אהב, האיש השמן עם החליפה היפה, הוא כל יום היה הולך לעבודה מאד מסודר ולבוש באופן שיכול היה להסגיר רק עובדה שהוא היה יהודי וחרדי, אבל לא שהוא נדבן, או פילנטרופ, את זה הוא עשה לשם שמים, על כן גם אשתו לא סייע בידי עיתונאים שונים לפרסם את סיפור חייו, במיוחד לא את כל הקשור במתן בסתר,

הרי בעולם של היום מתן בסתר, זה באמת מעשה צדקה, הרי יש נתינה שהיא לשם נתינה, כאשר העני מקבל מהעשיר, אבל יש גם שהעשיר מתרברב על שהוא עוזר, אבל יש גם שעושים הכל בשקט, מבלי ידע, מה גם שתמיד הוא היה אומר לאשתו, שהיתה שואלת אותו, למה הוא לא רוצה שאיש ידע, הרי זה עושה שכל שיזכרו ממנו זה שהוא האיש השמן עם החליפה היפה, בעוד מה שחשוב זה שיזכרו שהוא היה איש טוב עם נשמה מדהימה… אבל לא הוא לא רצה שאיש ידע וזאת אשתו מאד כיבדה, כאשר גם ילדיו, למדו שבחיים עדיף להיות נותן בסתר, שללא כל כוונת קבלת הנאה, מה גם שאין תענוג גדול יותר מלתת, אבל שכולם יחשבו שהוא סתם, שמן… או אפילו איש שאין תורם לחברה שבה הוא חי…, מה גם שכיום כל בניין שנבנה מכספי תרומה, חייב שיהיה עליו שלט של שם התורם, כי כיום קשה למצוא תורם, התורם מתוך היותו בעל נפש צדיקה, אלא לרוב התורמים או תורמים כי יקבלו זיכוי מס גדול ככל האפשר, אך גם בגלל שידעו שהם אנשים גדולים חשובים, שלא לומר מנופחי אגו, כי היום העולם כולו מורכב, מבעלי אגו מנופח, כי זוהי החברה שכיום מנהלת את העולם, מה גם שלא ניראה שעומד לחול שינוי של ממש, אבל אם גם יחול שינוי, אולי זה יהיה בדור הבא… ככה היה מתלונן ומסתפר לאשתו, אבל הנה עכשיו עומדת לידו יפיפיה כמעט עירומה, שרוצה לראיין אותו, אבל היא לא יודעת שהוא האיש, אליו היא באה לפגישה, מה גם שהפגישה הזו מתוכננת, רק בגלל שדובר בה, על לסייע לשיקום של עברייני סמים, שהוא החליט לאמץ ולשקם, הרי תמיד הוא היה מוכן לתת ולתת, אבל אם זה למען מישהו שצריך, הוא היה מוכן לתת שבעתיים, אבל יותר מכל הוא היה נהנה מכך שאיש לא ידע, שהוא עוזר, מי שלא עוזר, שלא יהיה לו, כך תמיד היה אומר….

אבל כאשר הגיעו לקומה ה11 לפתע נשמעה חריקה גדולה, המעלית לפתע החלה משמיעה קול, אשר הצהיר על שובה לחיים, אז הוא אמר לה, סלחי לי אני עולה מפה במעלית, אבל היא מיד אמרה לו, אני לשם הספורט מעניין אם אצליח לעלות ברגל, אפילו לשם החוויה, אבל לרגע היא לא חשבה שהוא האיש שאליו היא בעצם עושה דרכה, אבל זאת לזמן קצר, עד שהיא והוא יפגשו… במשרד של נתניאל, מה גם שמאד קל היה לזהות בקומה ה38 של מי המשרד, היה שם שלט יפה בו הוזכר שמו של נתניאל, השקעות ופיתוח, חברה שהיתה מאד ידועה, אבל משום מה לא היה ידוע מיהו במדוייק הבעלים שלה, שכן נתניאל, לא רצה לבלוט כמיוחד שלא כבעלים עשיר ובעל אגו מנופח, במיוחד היות ותמיד היה הולך לו, בגלל שהיה לו הרבה מזל, שבו התברך תודות לבורא העולם, ככה הוא סיפר למקורביו ובמיוחד לאלו שעסקו עבורו, בנתינה בסתר, במיוחד באמצעות מוסדות שחיו ופעלו כמוסדות להפצת יהדות, אבל הוא החל בפעלותו הענפה עוד לפני שהפך להיות בעל תשובה.

ואכן הוא הגיע למשרדו, כאשר היפיפיה הגיע הרבה אחריו, אבל היא לא הבינה מדוע כאשר היא סוף סוף הגיע לדלת הקבלה, אומרת לה פקידת הקבלה, שהאדון נתניאל, לא יקבל אותה היום, אבל הוא סידר לה פגישה עם אחד מעוזריו…לרגע היא ממש שמחה, כי נו עכשיו היא תוכל לשמוע על נתניאל ממקור ראשון, היא חשבה לעצמה, אבל תוך זמן קצר היא הבינה, שהיא הגיעה למקום ללא מוצא, כי איש לא היה מוכן לספק לה מיידע "צהוב" כדי לספק לה סיפור, על איש יקר, נתניאל שמו, אבל הוא לא היה מוכן ששמו יתפרסם אלא רק לעשות עוד ועוד, מבלי שזאת איש ידע. לא הוא אפילו לא הסכים ששמו יתנוסס, מעל איזה פרוייקט שהוא עשה, למען האחר או החלש, כל מה שהיה חשוב לו, להצליח כדי לעשות עוד ועוד, לכן הוא השקיע בכל כך הרבה עסקים ויזמות עסקית, כאשר הגדולות שבהן היו נדל"ן ופיתוח, אבל הההצלחה הגדולה שלו היתה, חברה להשקעות בטכנולוגיה העתידנית, אשר כבר שולטת במספר חברות מצליחות, מרעיונות שהעלה הוא ופיתח אותם בעצמו, עד שהיום הוא יכול להקדיש זמנו לעשיה בסתר, כי בשביל זה הוא חי…

אבל עברו כמה שנים, האיש התבגר מאד והיה ברור שלא לנצח ישאר חי, אז כל שהסכים לומר, זה שעל קברו, יכתב, כמה כיף לומר תודה, כי מידי יום הוא היה אומר תודה לבורא עולם שעמו מידי יום חסד והצלחה עשה, אבל תמיד ציין כי עוד יותר כיף לבקש סליחה, למרות שלסלוח זה קשה לא פחות,

ביום הולדתו השמונים, על גג בנין המשרדים שלו הוא כתב, כמה כיף לומר תודה, לבקש סליחה, לסלוח לכל אחד, לאהוב את כולם, אבל הרבה יותר, מאשר את עצמך…וככה הוא הסתלק לו יום אחד מהעולם ו

אך אז במקרה, עברה היפיפיה שהיתה אז… צעירה היתה, עת באה למשרדו של נתניאל, לבצע ראיון שלא התקיים, בגלל שהוא לא רצה בפרסום, אלא רק במתן בסתר, תוך שהוא אוהב את כולם, כי הוא עזר לא רק לבני עמו, אלא לכל בן אדם באשר הוא בן אדם, היא עברה ליד אותו בניין והתנוסס שם שלט אבל שבישר על הסתלוקותו מהעולם, אך היא חשה צער על כי גם עתה מעשיו היפים חסויים,  שהרי  למרות פועלו הרב, הוא לא היה ידוע בציבור, כאיש שנותן בסתר, אלא כאיש עשיר ואולי אפילו בעל אופי קר…, לא יותר, נקודה., לבטח שאי של ידע על מעשי צדקה הרבים שעשה, והדרך שהוריש לבניו, אבל גם זאת במקרה תגלה, אז כל שיכולה היתה היפיפיה להזכר, זה באותו יום בו היתה המעלית תקועה, בנוסף להפסקת חשמל, היום היא כבר אשה מבוגרת ועיתונאית מצליחה, אבל גם היום אחרי לכתו את סיפורה שמרה בסוד, היא לא רצתה לפעול כנגד רצונו, אבל אמרה לעצמה חבל, אולי הטייקונים של היום היו לומדים, שלעשות מעשים טובים וראויים הם מעשים של מתן בסתר, כי היום… כולם רוצים פרסום והכרת תודה

בעוד אצל נתניאל, כל מה שהיה בראש, כמה כיף לומר תודה, אבל עוד יותר כיף לבקש סליחה, מי יתן ןהלוואי והעולם ימלא מאנשים שכמוהו, זה לא משהו שקל להשיגו, אבל לבטח משהו שאפשרי ותלוי בכל אחד ואחת…