"כל מה שנשאר לנו הוא לפתוח את הדלת הנכונה..."

הוזמנתי לשמחתי לחוות מופע פלמנקו חדש מבית היוצר של להקת הפלמנקו רמנגאר, ההופעה התקיימה בסוזן דלאל בשכונת נווה צדק היפה והאינטימית. נווה צדק הייתה בית גידול בשבילי בשש שנים האחרונות בהם שימשתי "שריף" שכונתית במרכז הקהילתי היפיפה והמזמין של נווה צדק בו ניהלתי מרכז נוער שכונתי עליו גם ניתן לקרוא כאן, המורכב מפעילות בלתי פורמלית ומבני נוער מכל השכונות הסובבות: נווה צדק, כרם התימנים, צפון יפו ופלורנטין.

יתרון הביתיות אפשר לי לפני המופע להתהלך ברחובות השקטים של נווה צדק, לקפוץ לביקור את אנשי המרכז שעבדתי עימם, להביא מתנות לחג ולעלות זכרונות על היום בו נכנסתי בדלת המקום וחיי השתנו והתמלאו חוויות וזיכרונות. לאחר שנפרדתי לשלום מאנשי המקום ומיהרתי עם אימי להופעת הפלמנקו המיוחלת, לא יכולתי שלא לתהות איך חיי היו נראים היום אלמלא הייתי נשארת שם בשנתיים האלה האחרונות, ומה היה עלי אם לא הייתי בכלל מגיעה למשרה הזו וזוכה להכיר את הצוות והבוגרים שלי אם לא הייתי עוברת בדלת הזו?! כמו בסרט "דלתות מסתובבות" הבחירה בידנו אבל היא מייצרת גלים של שינוי במי שהיינו ובמי שהפכנו להיות.

וזה אולי גם כל מהות המופע החדש של להקת הפלמנקו רמנגאר, שמעלה באוב רגשות ומחשבות על הדלתות של חיינו כשם המופע "puertas".

מתוך התוכנייה אודות המופע:
"היצירה החדשה של רמנגאר מזמינה את הצופה להיות עד ונוכח לשינויים המתחוללים בקרב האמנים שעל הבמה, בכל פעם שנפתחת דלת אחרת. הדלתות הן מטאפורה לאנרגיות המרכיבות את החיים – שמחה, עצבות, מבוכה, התלהבות, בושה או עוצמתיות וכל פעם שהן נפתחות הן משנות אותנו מקצה לקצה.
המופע בנוי מרצף של קטעים הנולדים עם פתיחתן של אותן דלתות ומעלות בנו את השאלה – האם כך בנויים אירועי חיינו, האם אנחנו, בני האדם, עוברים למעשה, בין דלתות לדלתות במהלך היום המכתיבות לנו את האנרגיה בה נמצא? האם אותן דלתות, מופיעות בהזמנתנו או שהן מופיעות וגורמות לנו לעבור בהן ללא שתהיה לנו כל אפשרות להימנע מהן."

קרדיט נטאשה שחנס -- puertas_- — רקדני פלמנקו קרן ואבנר פסח

מופע הפלמנקו רמנגאר-

המופע הוא חגיגת פלמנקו מלאת קצב ועוצמה הבאה לידי ביטוי בהרכב שלה המונה 14 אמנים: 7 רקדנים, 2 זמרים, 2 גיטריסטים וכלי הקשה ונשיפה ובהובלתם של קרן ואבנר פסח היוצרים המסורים ומנהלי הלהקה שמשתלבים בכל רגע ורגע בין אם מאחורי הקלעים ובין אם במרכז הבמה ושומרים על ההופעה כאילו היתה ילדם שכעת מופיע והם ההורים המתרגשים והמעודדים אותו.

היצירה הזו מורגשת כמשמעותית עבורם כמו ילד, והאווירה המשפחתית והעוטפת על הבמה של הרקדניות, הזמרים והמוזיקאים נותנת תחושה של משפחה גדולה ואינטימית כמו המשפחות של פעם של נווה צדק וכמו המשפחה שתחת כנפיה למדו אבנר וקרן את רזי הפלמנקו בספרד.

מתוך האתר אודות הלהקה ומנהליה:

"להקת הפלמנקו רמנגאר בניהולם האמנותי של צמד הרקדנים קרן ואבנר פסח, הוקמה ב-2006 עם חזרתם ארצה משהייה בת 10 שנים בספרד. במהלך שהותם בספרד למדו, השתלמו והופיעו לצד אחת ממשפחות הפלמנקו הידועות בעולם – Los Farrucos- ולאחר מכן המשיכו את מסעם והופיעו על במות חשובות ברחבי העולם ייחודה של הלהקה מתבטא ביצירותיה המקוריות הן במוסיקה, הן בטקסטים והן בכוראוגרפיה. הופעותיה מלוות תמיד במוסיקה חיה ובאיכות סאונד ברמה גבוהה ביותר וזוכות לשבחי המבקרים מופעי הלהקה נמכרים לפסטיבלים (ביניהם פסטיבל כרמיאל ומחולוהט) ולגופים גדולים (עיריית ת"א, עיריית ירושלים ועיריית נתניה, סל תרבות, הקרן לירושלים, חברת אריאל וכו').הלהקה מונה 10 אמנים – רקדנים, מוסיקאים וזמרים – ופועלת כלהקה מקצועית המעלה מידי שנה בכורות חדשות באולמות המובילים בארץ: סוזן דלל, תאטרון ירושלים, היכל אמנויות הבמה הרצליה, המשכן לאמנויות הבמה באר שבע ועוד."

: מופע פלמנקו

הדלת לבית הפלמנקו-

בכך, נותנים לנו קרן ואבנר, הזדמנות כצופים, לפתוח דלת ל"בית שלהם" ולמשפחה שלהם ולחוש את מנעד הרגשות כולם, כפי שקורה במשפחות הכי טובות. והמופע הזה בין אם התכוון לכך או לא, מזכיר לנו את הבית שלנו. את הסבתות והסבים, את המוסיקה מהבית עם הפלמאס (מחיאות כפיים) והמקצב המרקיד גם כשיושבים על הכסאות באולם, ורק הרגלים והידיים זזות.

וגם, לרגעים אנו מרגישים חלק מבית משותף, ברגע שבוקע מן הבמה כולו של נגן השופר המרגש, ומפתיע אותנו ממש, בקסם של הרגע הזה שבו לשניות אנחנו הופכים כולנו לבני אותו הבית, תחת אותה סוכה או טלית של אבינו הגדול המברך אותנו לשלום ביום הכיפורים ומקדש אותנו במוסיקה ובריקוד שגורמים ללב שלנו לרעוד.

המופע מקסים ומלא ברגעים מיוחדים כאלה שמשובצים ויכולים להתאים ללב של כל אחד ואחת. השירה היפה ממש של שוקי שווקי ואופיר עטר , מרגשת ממש ומצליחה לצאת מן הבמה ולהכנס בעור של היושבים באולם מן השורה הראשונה ועד לאחרון היושבים במרפסת באולם למעלה. לי הוא הזכיר את סבתא אנה שלי ז"ל , עליה השלום, שנפטרה לפני שנה וחצי והייתה אוהבת לשמוע שירים של לולה פלורס ושל רוסיו חורדו, זמרות ספרדיות עתיקות. והיתה מלהיבה אותנו במוזיקת פלמנקו מבית הוריה שגרמה לי בנעורי ובבגרותי לנסות בכל הזדמנות להירשם לשיעורי פלמנקו, רק כדי להתחבר בחזרה לשורשים שלי וזו כבר דלת אחרת שפתחתי בתוכי והיא אף פעם לא נסגרת.

המוסיקה הזו למי שגדל עליה ולמי שחובב אותה, בוערת בגוף ולא משאירה אותך אדישה, היא דורשת תשומת לב וגורמת לך לחוש את כל עונות השנה של הרגש, היא מכבה ומדליקה בך ניצוצות של תשוקה, כאב וגעגועים ואפילו מנגנת על החלומות שלך בלילה כשכולם כבר ישנים.

אנחנו סיימנו לראות את מופע הפלמנקו רמאנגר בשעות השקטות של נווה צדק, בחצות וקצת עוד יצאנו מסוזן דלאל ושוטטנו בין הסמטאות של השכונה היפה הזו והמוסיקה הספרדית עוד התנגנה לנו בפנים, המקצב עוד פעם לנו ברגלים והשופר נשאר ער בנו גם בשעות האלו, כתזכורת שאוטוטו יצאו הגברים של השכונה מן הבתים ל"סליחות" בחודש תשרי של נווה צדק ורק הפיוטים , הקצב והניגון ישאר ער.

ממליצה גם לכם לנסות ולהתחבר בעצמכם, ולבדוק מה הדלת הזו פותחת אצלכם בחדרי הלב ? ואיזה זיכרון או ערגה היא מעוררת בכם?puertas – מופעי בכורה