כל לימון זו הזדמנות ללימונדה.. ולפעמים עדיף לאפשר לטעם המר להופיע ולהוסיף לו בסוף קצת סוכר…

החגים מזמנים הרבה זמן עם הילדים, וחשיפה לכל מיני התנהגויות: "נשבר לי הצעצוע/התקלקל/נאבד – אני רוצה ח-ד-ש"!!!… הוא צורח…. "דיני הדינוזאור נהרס לי"… הוא בוכה בכי קורע לב….
איך להגיב? לפעמים כל כך מתיש לשמוע בכי רם וצעקות… האם להשתיק אותן? אולי לתת להן להתבטא?
בואו תנסו טריק. ככל שתענו יותר בלחש וברוגע, תגלו שהילד שלכם הפרטי מוריד את הווליום של הקול שלו. תוסיפו לזה מנטרה: "אני אענה לך, כשתדבר בשקט"… (ואל תשתמשו במילה "לא". במקום להגיד: אני לא עונה לך כשאתה צועק, תהפכו את המשפט למסר חיובי להפעלה. אני כן עונה לך כשאתה מדבר/מתנהג בצורה נעימה).
ומה לגבי הצורך בדברים/גירויים/חפצים חדשים? מה המסר שאנחנו מעוניינים להעביר? איזה מבוגר יצמח מילד שכל הזמן מקבל חפץ, ומואס בו במהרה וזקוק לחדש? שזקוק למילוי חיצוני לאושר ובעצם כל הזמן מרגיש חסך וריק?
אפשר להציע חיבוק ולהכיר באבל של הילד על אובדן/הרס החפץ שהתקלקל לו, לאפשר לרגשות התסכול והכעס שלו לבעבע, ולסמוך על הילד שלך שבסוף יגיע להשלמה. 
אפשר לחזק גם את ערכם של דברים "עתיקים". יחסים עם אנשים ובעלי חיים לדוגמא, ואפילו חפצים, ככל שהם יותר "וותיקים" כך גדלה מידת הקרבה והאינטימיות… אפשר להגיד גם לילד צעיר "מה אתה מעדיף, חבר חדש כל יום, או שנעים לך עם חבר שאתה מכיר ויש לכם הרבה חוויות משותפות ביחד? היית רוצה אמא חדשה כל יום"? אפשר לשאול אותו: "איזה בובה שלך אתה הכי אוהב, זו שיש לך מאז שהיית קטן או אחת חדשה"? 
סוד הקסם הוא לאפשר לכל הרגשות להתבטא – ולכוון להתנהגות המתאימה. 
כל לימון – זו הזדמנות ללימונדה. 
תקשיבו לציפור הנפש שמדברת מתוך מגירות הכעס והעצב של הילד שלכם, כי אם תסגרו לו את המגירות אמנם יהיה שקט, אבל כל הרגשות יישארו בתוכו – לבד..

להתראות, עדי

M.A אבחון וטיפול בלקויות למידה, אתגרי  קשב, הדרכת הורים, מתמחה בפסיכותרפיה CBT
http://www.adi-kaufman.com/