כל כך קר שם בחוץ…לחייל שלי…

בחורה עם מחשב נייד

 חייל מנווט (מתוך סרטון צהל)

הילד שלי ,חייל,

מנווט עכשיו..

למד את הציר, את הדרך.. בעל פה… ראיתי…

האם הוא זוכר את הדרך עכשיו ברוח,

בקור ..

בלילה…

בחושך המוחלט שיש שם בחוץ?

הם הולכים בלי מעיל.. אי אפשר מעיל.. בגלל חום גוף.. הם רצים.. מזיעים ..

אי אפשר מעיל..

רק חולצה ..

מבינה בראש..

קשה לי יותר להבין בלב..

קור אימיים בחוץ.. חושך מצריים בחוץ.. רוח נוראית..

בבקשה,

בבקשה שלא יתחיל גשם…

יודעת שהוא מאושר.. שמח לאתגר הזה כמו לכל האתגרים האחרים שהוא עובר בשנה האחרונה…

יודעת שהוא אוהב.. שהוא אהוב..

ויש לו חוסן,

יש בו חוסן.. גדול.

והוא יכול הכל. הוא מושלם.. גבר..

לקח איתו השבוע המון צ'וקולוקים..  – כל המתוקים הלא בריאים והככ טעימים…

אם יהיה מותר – הוא ייקח איתו בדרך..

ובכל פעם שאפשר, יטעם אחד שניים או יותר… וכל הפה מתוק..

וכל הגוף מתחמם לרגע בחמימות של בית…

אבל הכי חשוב  – שהנעליים יישארו יבשות…

הולך בתוך הקוצים, עובר שדות ומכשולים ..

חושך.. הוא חייב לסיים את הדרך..ובזמן.. ועם כל הנ.צ…

עולה, מטפס, יורד…

אם הנעליים יבשות הכל אפשרי..

אבל חייב להיות אפשרי גם אם הן רטובות וכל הגוף קר..

אז בבקשה שלא יירד גשם עכשיו..

לא בלילה הזה..

מחר..

ויש כ"כ הרבה חיילים עכשיו בקור בגשם מתאמנים, רצים, שומרים,

עלינו..

אז אם אתם רואים חייל – לא חשוב צבע הכומתה, או הדרגות על הכתף..

תנו חיוך.. שאלו אם אפשר לעזור..

ליחצו יד..אולי תאפו עוגה…

סתם כדי שהם יידעו שהם חשובים..

לכולנו..

כל יום..

גם בשגרה ..

ואם תראו את החייל שלי..

תנו לו חיבוק..

בשמי..

ובשמכם..

כי הוא שלי..

אבל גם שלכם…

רינה שרון - אמא צבאית
אמא ל- 2 חיילים קרביים, השלישי בדרך,ו-2 נסיכות , עובדת במשרה מלאה ,פעילה חברתית למען חיילים, מתנדבת, כותבת, מאמנת.. יוצרת, אופטימית, אוהבת אנשים ורגעים.. וקמה כל יום באושר לאתגרים שהחיים מזמנים...