אני כועסת על עצמי, אני מאוכזבת מעצמי, אני כאובה ועצובה.
גיסתי בהריון. אני מאושרת בשביליה מאוד אבל אני גם מבאסת בשבילי מאוד.
אנחנו מנסים כבר הרבה זמן להיכנס להריון. לדעתי כמעט שנתיים.
בזמן שאנחנו עובדים קשה לבסס עתיד טוב ובית וכלכלה כדי שלילד שלנו יהיה בסיס טוב (במקביל מנסים להיכנס להריון), גיסתי מנסה פעם אחת והופ – היא בשבוע 8.
היום היא סיפרה לנו ובאמת שמחתי בשבילה ובשביל בן הזוג שלה. באמת. זה מרגש מאוד.
אבל אני גם כולי קנאה.
בזמן שאני סובלת מכאבי המחזור, שמחה ומבואסת שאני לא בהריון גיסתי באה ומספרת שפעם אחת היא היתה בלי גלולות. חודש אחד. והופ.
אני לא מתבאסת שעד היום לא נכנסתי להריון. אבל אני גם כן.
חשבו שיהיה לנו זמן לבסס את עצמנו ואת הבית ואת העסקים. אני חושבת שזה חשוב להתכנון לזה. ועדיין, עכשיו כשהיא בהריון – אני ממש כועסת על עצמי. אני רציתי את הטייטל הזה. אני רציתי ללדת את הילד/ה הבכור למשפחה.
עכשיו אני מרגישה "סחורה פגומה". אני יודעת מה אני שווה, אני יודעת כמה אני שווה ועדיין אני מרגישה כל כך חסרת משמעות עכשיו.
ואין לי ספק שעכשיו יתחילו ה"טוב, לפחות מישהו מביא לי נכד", כאילו שלא ניסיתי.
אני מרגישה אשמה. שבגלל המשקל שלי לא הצלחנו.
אני מקנאה וכועסת שזה שאני לפי מחזור רק מחריף את הכל.
אני גם יודעת שהסטרס של כל המצב שיש לי כרגע (בעבודה ועם אמא בעיקר) – אני יודעת שזה יכול לגרום למחזור לאחר ופתאום קטלתי – אני באמת רוצה להיות בהריון ואני לא באמת מצפה להיות בהריון כרגע. אני כבר כל כך מאוכזבת מכמות הפעמים שהייתי בטוחה שכן ובסוף לא הייתי… וכשיש כל כך הרבה אכזבות אז מקבלים מין מציאות של "אין באמת סיכוי שזה יקרה".
היה לי סופ"ש קשה מאז שהתחלתי את הפוסט הזה.
בשישי אחותו סיפרה לנו ובתוספת ה-PMS הרגשתי ממש רע ובעלי, הוא כזה מהמם.
אחותו הזמינה אותנו למסעדה ושם היא סיפרה לנו… כשחזרנו הביתה בעלי בא אלי ושאל אותי איך אני עם זה, הייתי מבואסת והוא אמר "חשבתי שזה יהיה לך קשה, אבל אל תדאגי, הזמן שלנו יגיע, ואל תקנאי שהיא כן ואת לא כי החיים שלה מאוד שונים, לא היית רוצה להתחלף איתה בשאר הדברים נכון?" וזה נכון לגמרי. אני מקנאה בה בשני דברים: באיך שהיא נראת (היא מדריכת ספורט ונראת מעולה) ובעבודה שעכשיו היא בהריון, בקלות. בשניה. ואני נאבקת בשני הדברים האלו כבר שנים.
אז חוויתי את כל כאבי המחזור והכעסים ובאסה. וזה רק החריף את הכל. ממש הייתי מבואסת ביומיים האחרונים. אסור לי כמובן לספר את זה לאף אחד, כי היא סיפרה לנו אבל אסור לספר לאף אחד עד אחרי חודש שלישי.. אז נשארתי עם זה.
לא שהייתי מספרת. לא חושבת שהייתי חולקת עם מישהו שאני מבואסת שהיא בהריון ואני לא… אמרתי את זה לבעלי אבל אני לא רואה את עצמי מספרת את זה למישהו אחר…
אז אני אמורה לקבל היום מחזור, אני מחכה שזה יגיע כבר כי ככל שזה מתעקב אני עוד חושבת לעצמי שאולי אני כן בהריון (אבל אין באמת סיבה.. כי עד היום לא הצלחנו…) ואני ממשיכה לקוות… אני מעיפה את המחשבה הזו ממני בכל הזדמנות כי אני יודעת שאתאכזב אבל זה קשה לי, מרגיש כאילו זו ההזדמנות האחרונה שלי לקבל את הטייטל הזה.. אבל זה כבר לא יקרה ואני חייבת לשחרר את זה.
אין לבין אני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי משפטים כמו "בקושי יש לך בגדים, מה הריון עכשיו?" או "תראי את הבטן שלך עכשיו, הריון זה עוד 12 קילו במקרה הטוב, זה בטח יזיק לבריאות שלך!" וגם "את פוגעת בבריאות של עצמך כל יום, להוסיף לזה 12 קילו?". אז לא מספיק שאני כאובה פיזית ונפשית – אני גם יורדת עצמי, ככה כבונוס…
אתמול, לפני שנכנסתי למיטה גללתי בפייסבוק וראיתי באחת הקבוצות של הדיאטה מישהי שירדה 22 קילו ב4 חודשים, שזה מטורף. היא עשתה את זה בעצמה. בלי ניתוח, בתזונה נכונה וספורט בלבד.
כשנסנתי לזה יותר – היא ירדה 1.300 KG בשבוע וזה לגמרי אפשרי.
ואז נפלה לי עוד הבנה – אני חושבת שאני מרגישה כל כך far gone עם המשקל שלי שאני מרגישה שניתוח היא אופציה היחידה להציל אותי, אבל זה לא נכון וכנראה שמכל הניסיונות חצי כוח שעשיתי שכחתי את זה. ויתרתי לעצמי כל כך בקלות ופשוט שכחתי את זה. שזה אפשרי. שכשהייתי בחלי ממן ירדתי פעם 1.700 KG בשבוע… זה היה נדיר אבל אפשרי.
אז החלטתי לנסות שוב. לתת לעצמי עדו צ'אנס.
מקווה שזה יחיזיק מעמד מספיק כדי שאספיק לרדת יפה במשקל עד החתונה של גיסתי.
המחזור עדיין לא הגיע, אבל זה לא אומר כלום. הבטן כואבת בכאבי מחזור. אין סיכוי שזה לא זה.
כבר היו לי פעמים שהייתי בלחץ שיא המחזור לא הגיע או איחר בשבועיים.
ועם התקופה האחרונה עם אמא שלי – לא אתפלה אם זה יקרה שוב. בין שיחות עידוד לבתי חולים, ביו שיחות שהיא אומרת לי "אני עדיין לא מוכנה לעזוב" לשיחות של "אין לי כבר כוח" – בין כל אלו הגוף שלי מגיב ואצלי זה המחזור.
כשאמא שלי רק חלתה לראשונה במשך חצי שנה היה לי מחזור של יום וחצי בערך. אבל זה הסתדר עם הזמן.
הבחילות שיש לי זה בגלל הדלקת בבטן.
אני לא בהריון עדיין.
אני צריכה להתכונן לזה נפשית.