אחד מלקוחותי בסטודיו ואני עובדים על פרוייקט רחב יריעה הדורש ממנו מיקוד ועבודת עומק עם עצמו ואיתי. באחד המפגשים הראשונים שלנו נראה היה שהכל מוכן, מסודר וידוע, והעבודה תזרום בקלילות. ככל שהתקדמנו התברר לשנינו שבעצם זה ממש לא המצב.
בפגישה הראשונה הוא סיפר לי קצת מה הוא רוצה, הראה לי מה מוכן אצלו כבר, נו – פגישת היכרות. בסוף הפגישה השארתי אותו עם משימות לקראת פגישתנו הבאה, כדי שנוכל להתחיל לעבוד. כשזו הגיעה, התחלנו לדבר על מה שהכין, והבנתי שבעצם הוא לא באמת יודע איך הוא רוצה לבנות את הפרוייקט הזה, שאין לו בכלל איזשהו רעיון מגובש, בראש לפחות, וזה גרם לו לקפוץ מרעיון לרעיון, לפסול כל מה שעלה כמעט מייד. בקיצור – בלאגן אחד גדול. מתוך שאלות הבירור שבעזרתן ניסיתי למקד אותו ולהבין יחד איתו מה באמת הוא היה רוצה לעשות, הוא דיבר על שני חלקים שלו: האחד הוא הילד השובב, הסקרן, הפרוע, שעושה ככל העולה על רוחו בלי להתחשב במוסכמות, והאחר – הבוגר האחראי, המיושב בדעתו המסודר והמאורגן. כדי שאבין אותו יותר, הדגים לי, תוך שהוא מהלך על כבל דמיוני ומאזן בידיו מקל דמיוני שבקצהו האחד נמצא הילד ובשני הבוגר, איך הוא מתנהל ביומיום, מתנדנד ומאזן בין שני החלקים האלו שבו.
בשבילי זו היתה הזמנה לעבודה אחרת, לא קשורה לעיצוב, עמוקה, אישית. בדמיוני חבשתי לרגע את כובע המטפלת והצעתי לו להמשיך את מה שהתחיל וליצור דיאלוג בין שני החלקים האלה. כשראיתי שהוא לא כל כך יודע איך להמשיך מכאן, שאלתי אם ירצה שאני אגלם תפקיד אחד והוא יגלם את האחר וננהל דיאלוג. הוא בחר תפקיד לי ותפקיד לו וניהלנו דיאלוג קצר שהרגיש מאוד מדויק בשבילו. אני יכולתי להרגיש בתוכי מה קורה לחלק הילדי שלו (שהיה התפקיד שלי) ודיברתי אותו. הוא מילא באופן ברור ונטול התלבטויות את התפקיד האחר, הבוגר. כך התבררה לו מערכת היחסים בין שני חלקיו, ששניהם נוכחים יום יום בחייו ומתנהלים זה לצד זה מבלי להידבר ולהיות בקשר ביניהם.
כשיצאתי משם חזרתי בראשי על כל מה שהיה שם. בשבילי זה היה מרגש, לראות אותו מפנה מקום גם לחלק הילדי הזה שלו, שהוא מאוד מחובר אליו ביומיום, אבל גם לא מרשה לו לקחת מספיק מקום מסיבות שונות. לדבריו, בשבילו זו היתה חוויה מאירת עיניים שעזרה לו להבהיר עם עצמו מה באמת הוא היה רוצה לעשות, בהקשר של הפרוייקט שלנו, ובכלל.
עברו כבר כמה חודשים מאז, והפרויקט עדיין בעבודה. אנחנו ממשיכים להיפגש ולגבש את תכניו. אני מרגישה שאני חלק מתהליך היצירה האישי, והוא אומר שבעזרתי הוא מצליח להיות ממוקד ומאורגן הרבה יותר. על בסיס המפגש ההוא, שבו פתח לי דלת אל נבכי ליבו ונפשו, נוצר בינינו קשר שבשבילי הוא הרבה יותר מסתם קשר עבודה עם לקוח.
מזמינה אותך להיות איתי בקשר
