כלי אוכל היברידים – מחשבות על עיצוב אמנות וצרכנות

.

.

ביריד "עיצוב טרי" שנסגר אמש, הציגה חנות סוהו סדרת כלי אוכל תחת השם "היבריד" בעיצוב של סטודיו CTRLZAK Art & Design , שעוררה אצלי מחשבות על הגבולות העמומים בין עיצוב לאמנות ועל משחקי הוצאת ה"חפץ" מה"חפציות" שלו. למי שביקר בדצמבר 2012 בתערוכה "שבר, שבריריות" שאצרה ד"ר אילת זהר בגלריה של בית בינימיני, כלי האוכל של סוהו וודאי הזכירו את אחד הפרוייקטים שהוצגו בתערוכה –  סדרת "צלחות רבעים" של ג'ים המלין.

המלין, אמן בריטי, מפרק ומרכיב מחדש סדרת צלחות "סיפור דגם ערבה" – דגם פופולארי באנגליה בתקופת המאה ה-18 שהפך סוג של אייקון תרבותי –  ויוצר היברידים שמכילים זיכרונות של חפצי המקור. בתקופה בה יוצרו הצלחות, על מנת לקדם את מכירתן, חוברו מספר אגדות שהתייחסו לאובייקטים המאויירים על גבי הכלים. בעבודתו המלין משחק עם האובייקט המזוהה והמשמעויות התרבותיות הנקשרות אליו. דרך פירוק האיורים הוא מפרק גם את הסיפורים ואת הדמויות שבתוכם ויוצר הקשרים חדשים וסיפור חדש. פעולתו של המלין בשדה האמנות מקנה לאובייקטים שלו משמעות ואמירה ומתעלמת מהשימוש שלהם ככלי אוכל ביום יום.

.

והצלחות שנמכרות בסוהו?

סדרת הכלים ההיברידית היא פרי עבודתם של המעצבים/אמנים טאנוס זאקופולוס וקטיה מנגיני מסטודיו CTRLZAK . הסדרה מחברת בין כלי אוכל מפורצלן המיוצרים בסין לכאלה המיוצרים באירופה. השפה החזותית של האובייקטים מסגירה את המקורות השונים של חלקי האובייקט, משלבת מזרח ומערב וניתן לקרוא אותה כאמירה על עידן של גלובליזציה. למול האובייקטים של המלין גם הכלים של סטודיו CTRLZAK הם בעלי  משמעות ואמירה, אך הם נמכרים בחנות מתנות כסחורה עם כוונת שימוש ביום יום.

.

למול שני הפרוייקטים – כל אחד מוצב וממוצב במקום אחר בסקאלת הגדרת האובייקט – לא יכולתי שלא לחשוב על פרוייקט נוסף העוסק בהיברידיות, שהוצג בחודש שעבר בתערוכה בגלריה דילמוס במילנו. בתערוכה – "עבודות זכוכית" של סטודיו ננדו – סטודיו לעיצוב המוכר בעבודותיו האקספרימנטאליות ומותחות הגבולות – הוצבו כלי זכוכית שהורכבו מחיבור חלקים שנפרסו מאובייקטים שונים בעבודת טלאים היוצרת אובייקט חדש. הריבוי של שפה חזותית דומה במקומות שונים ובהקשרים שונים מעורר מחשבות על "רוח התקופה" ועל אופיים של האובייקטים, שמציפים סוגיות של תרבות ומתכתבים עם היסטוריה של חפצים בשדה העיצוב.

.

ובפן הצרכני –

תרבות השפע וההצפה של השוק במוצרי צריכה הפכה את החיפוש אחרי שונות וייחודיות לאלמנט מוביל בשדה העיצוב, ו"עיצוב" הפך לכלי בידול בין אובייקטים זהים בתפקידם. ערך השימוש של המוצר הפך שולי ובמקומו נדרש המעצב לייצר ערכים חדשים למוצרים ולמתג את האובייקטים באופן שיאפשר להם להתבלט בשוק מוצף אפשרויות ולהקנות להם ערך מבחין. בספרו המפנה התרבותי מתייחס פרדריק ג'יימסון למערכת היחסים בין אמנות ועיצוב תחת התפיסה הפוסט-מודרנית ומתייחס לכך שייצור "כרוך כיום בשינויי עיצוב הנובעים מניסיוניות אמנותית" ומכאן ש"התוויית הקו המבדיל בין אמנות גבוהה לבין תוצר מסחרי נעשית קשה יותר ויותר"[1]

ואיך מצליח הפיתוי הצרכני?

הצלחות ההיברידיות שהוצגו בחנות של סוהו במסגרת יריד "עיצוב טרי" זכו להצלחה גדולה ונרכשו על ידי מבקרים רבים במחיר שווה לכל נפש; בגלריה דילמוס במילנו מס' הכלים שיוצרו מצומצם, כל אובייקט ממוספר וחתום כחלק מסדרה מוגבלת של פריטים ומחירו של כל אובייקט בהתאם; ועבודותיו של המלין בגלריה בבית בינימיני… אלה כלל לא עמדו למכירה והצגתם לקהל היתה חלק מהתזה שהוצגה על ידי אוצרת התערוכה, אך תמורת הסכום הנכון גם האובייקט הזה יהפוך ל"סחורה".

.

.

.

.

.

צילומים: