כלב כולו לב המשפט שאמא שלי היתה חוזרת ואומרת. לצערי במהלך ילדותי, אימצנו פעמיים-שלושה למשך שבוע אחד בלבד מס' כלבים ולאחר מכן מסרנו הלאה. לא אימצנו כלב, כי היינו אסמטיים וכלב "זאת חיה טמאה" וחזרנו בהמשך בתשובה.
כשהקמתי משפחה, בית ו -3 ילדים אחרי המתנה של 5 שנים השתוקקתי לילד נוסף. ואז לא צלח. ארבע שנים -ארבעה הפלות – לידה שקטה ונפש אחת שכמהה לעוד. לפני 3 שנים החלטתי לאמץ כלב. בהחלטה נחושה ובסירוב אנשי הבית כולל הגבר שלי שמעדיף לקבל ממני טיפול אישי, וכולל הבן הצעיר הילד שלי שבחינוך מיוחד,הדורש לא מעט סבלנות.
יומיים לפני פסח קיבלנו אותה.
ערב פסח, בית שנקי כהילכתו, כלבה שיונקת ובני המשפחה נוסעים לבית- המרקחת לרכוש בקבוק ומטרנה, ורק אח"כ לבלוס את מנת השווארמה שאוהבים לאכול לפני איסור אכילת החמץ, (כנהוג אצלנו כמו בכל שנה). שבוע אחרי, הערות מבני המשפחה והשכנים – "למה את מעדיפה כלב במקום להביא ילד ?" (ואני שותקת והנפש שבתוכי מדממת)
3 חודשים אחרי, נודע לנו שהכלב שלנו -זה בכלל כלבה. וכמו שהבת שלי אומרת -"רק אצלנו זה קורה".
3 שנים אחרי, כלבה שמתפנקת ובוכה כי היא רוצה להתכרבל איתנו במיטה. כשאני קוראת לילדים "לבוא לאכול" היא באה הראשונה והם משתרכים אחריה. כשאני קוראת "מי יפה יפה ?" היא מזדקפת על ארבע ומרימה את ראשה כמו דוגמנית צמרת. וזה ממש אמיתי. היא הבייבי הקטנה שלנו. ואנחנו מאוד קשורים אליה.
נכון שהסיבה לאימוץ היה "טיפול רגשי לילד",אולי זה היה תירוץ. אבל היה שווה לכל בני המשפחה.
(בתמונה, הכלבה שמתרפקת על הילד שאותו וגם אותנו שינתה מאוד)
תודה רבה ל #סלונה
תודה ל #דיגיטליות_בעסקים_לאומי