ככלות הקול והתמונה

אף אחד לא היטיב להנציח אותי בתמונות כמו אפרת נמרוד, שהוציאה ממני את עצמי ואת האישה שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה

"תסתכלי על נקודה במרחב, תחשבי על מישהו שאת אוהבת והחיוך ייצא אמיתי". זה היה השיעור הראשון שלימדת אותי במערכת היחסים שלי עם המצלמה. היום אני מבינה שהמצלמה שלך סימנה לי את תחילתה של האבולוציה האישית שלי מאישה אובר-מודעת וזהירה לאישה בטוחה בדרכה.

 גלית5_800x533

"את סומכת עלי"? שאלת אותי בסשן הראשון שלנו. "ברור", עניתי לך. "קחי אותי לאן שתגידי". הובלת אותי אל לב השדות של אחורי קרית ביאליק, נכנסנו מתחת לפיגומים והצטלמנו בפינת נרקומנים מנותקת מהעולם עם ריח חזק של נבלה, כשבכישרונך המופתי ידעת להפיק מכל אלה כל כך הרבה יופי. באותו יום למדתי ממך להתמסר, לשחרר ולצחוק על עצמי, אבן דרך וחלום רטוב של כל מי שהיתה פעם פריקית של שליטה.

אני

אחר כך כשהגעת לתעד אירועים שלנו ב-SUPERSONAS, הצלחת בכל פעם מחדש להנציח את הדרך שעברתי – מאישה עצורה לאישה בתנועה.

22008047_1599724576751443_2083507271920755979_n

את הצילומים האחרונים שלנו עשינו ביום הולדתי ה-50, בשוק תלפיות בחיפה, על רקע קירות מתקלפים והרבה פלפלים חריפים. הפעם אני זו שרצתי קדימה באטרף ואת דלקת אחריי כשעדשת הקסם שלך והאינטליגנציה המטורפת שלך מפליאות להנציח את האישה שהפכתי להיות.

8Z6A5673

אחרי הצילומים התיישבנו אצל אילן בתלפיות. הסתכלנו בעיניים, הרמנו כוס לחיינו וקבענו דייט לעוד סשן צילומים, שנה מהיום, ביום ההולדת הבא. לא הספקנו. המחלה לקחה אותך לסיבוב היאבקות נוסף וניצחה אותך ואת כולנו בנוקאאוט.

21950199_1599677943422773_8168268507072945393_o

ביום שהלכת נעלמו לי המילים. הן עדיין לא חזרו. במקומן יש לי גוש של מועקה בגרון וכיסופי לב למה שהיה ואיננו ואיתם תמונות שמשקפות את כל מה שלמדתי ממך: אוצרות בלומים של פשטות, הודיה ושמחת-יש שכל כך אפיינו את האישה שהיית.

אפרת אהובתי, אף אחד לא היטיב להנציח את ההוויה שלי כמוך. את היחידה שהצליחה לשחרר לי את הרסן ולתעד אותי חופשיה, אותנטית, חיה. לא מקרי שזה הפוסט הכי קצר שכתבתי. התמונות שלך אומרות את כל מה שצריך.

סעי לשלום אהובת ליבי. אני כל כך מתגעגעת.

[youtube NeBYphQ3Qy0 nolink]