מאז ההיכרות בין ז'ורז לאשתו לואיס ז'ורז'ט, רבת השמות ורבת האישיות, תמיד נדמה היה שהיא לא מודעת למציאות, בצורה זו או אחרת. אמנם היא העמידה פנים שהיא עושה את זה בכוונה, אבל זה בא לה בטבעיות גמורה.
ההתנהגות המוקצנת שלה מלאה את חייו, נדחקה לכל פינה, השתלטה על פני השעון וטרפה כל שנייה. הוא קיבל את השיגעון בזרועות פתוחות, חיבק אותו כדי לספוג ממנו, אבל חשש ששיגעון מתוק כזה לא יימשך לנצח.
היא הפכה את חייו למהומה מתמדת ובכך העניקה להם פשר.
הוא ידע שברגע שנולד להם ילד, יתכן שהספירה לאחור תחל. ובגלל אותו 'ייתכן' הם רקדו וחגגו מדי יום ויומו.
גיבור הספר הוא אותו הילד. הוא נולד לאמא בעלת שיגעון ולאב בעל דימיון. חייו היו כה דימיוניים במציאות, עד שהוא נאלץ לשקר בבית הספר שקרים הפוכים.
בבית הוא שיקר שקרים נאותים, ובבית הספר שקרים הפוכים. זה היה אולי מסובך בשבילו, אבל פשוט יותר לאחרים. כולם מספרים שקרים קטנים. זה משרה יותר שלווה מהאמת, כל האמת ורק האמת.
למרות השקרים, עדיין החיים בבית הספר היו קשיים עבורו והוא לא הצליח להסתגל, כך גם הוריו לא קבלו את התנהלות בית הספר. לכן, הם החליטו להוציאו ל"פרישה מוקדמת" והוא נשאר עמם בבית.
החיים אצלם היו מסיבה אינסופית. האורחים שתמיד זרמו אליהם הביתה, אמרו שאצלם פיאסטה כל הזמן, ואבא ענה שככה החיים יפים.
ואכן החיים שלהם היו יפים, למרות האסון שעמד כענן ורק חיכה להתחיל להמטיר מעל ראשם את כאבם.
האם שסבלה לפי הרופאים מהיסטריה, דו- קוטביות וסכיזופרניה, אושפזה בבית חולים לאחר שהציתה את הביתה כשניסתה לשרוף מכתבים בביתם.
ברגע שהאם אושפזה, דיכאון וצער נפלו על האב ובנו. החיים התוססים ומלאי הקסם, התפוגגו.
ז'ורז' ולואיס רצו להעניק לבנם, סוף תיאטרלי ראוי, שלא ייפול מהעלילה. היא רצתה להמם את בנה בפעם האחרונה. הם הבינו שהסוף קרב ובא.
הם תכננו יחדיו תוכנית מילוט מבית החולים. הם ידעו שאחרת היא לא תשתחרר אף פעם.
הסוף התיאטרלי התבצע על פי התוכניות. שמחה וטירוף אפפו אותם שוב. עד ש…יום אחד הם הולכים רחוק מידי.
זהו ספר על שיגעון, טירוף ואהבה אחת גדולה מהחיים. הוא כתוב בצורת משעשעת ונוגעת ללב, כך שלא תוכלו שלא לחייך ולהתרגש.
עולם הדימיון והאשליות הופך במשפחה של ז'ורז' ולואיס למציאות. כל יום אצלם הוא חגיגה, כי מבחינתם ככה החיים יפים…
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
