כך היה לפני 440 שנה – על "המיילדת מוונציה"

בחורה עם מחשב נייד

את הספר "המיילדת מוונציה" סיימתי לקרוא לפני שבועיים, אך רק כעת הוא התחבר הספר והתגבש לכדי המלצה חמה במיוחד. נתחיל בכך שקטע מאוד מוזר קרה לי עם הספר הספציפי הזה. בדרך כלל, כשאני קוראת ספר כלשהו אני מוצאת אליו נקודת חיבור אישית – החיים האישיים שלי, עבודה, רוחניות ועוד. בהיעדר נקודת חיבור, הסיפור פשוט מתפספס לי. זו הסיבה שהיה לי קשה להתחבר לספר "על תבונה ורגישות" של ג'יין אוסטן, שנכתב על תקופה שאיני מכירה ולא מצאתי בה שום עניין. זאת על אף הכתיבה היפה והקולחת, התרגום הנפלא והשפה העשירה. משהו שעליי לעבוד עליו? כן, אני יודעת. יחד עם זאת אני תמיד שמחה לגלות שטעיתי. עלילת "המיילדת מוונציה" הגיעה בזמן. ספר נפלא שנקרא בשקיקה רבהdoola

ונציה 1575, לילה, סמטאות הגטו היהודי. איש חשוב מאוד ואיש נוסף פחות חשוב מגששים את דרכם באפלה אל ביתה של חנה, מיילדת יהודייה. ככל שמתקדמת העלילה מוצאת עצמה חנה באמצעו של מאבק משפחתי על ירושה. בדרכה להחליט החלטות הרות גורל על עתידה ועתיד בעלה, היא מסכנת את נפשה ואת תושבי הגטו היהודי כולו. בנקודה אחרת באירופה, בוולטה בירתה של מלטה, נלחם איזק בעלה של חנה רק כדי לשרוד את היום. איזק הוא סוחר יהודי שהפליג למלטה, נתפס בידי מסדר האבירים ונמכר לעבדות. איזק מצליח לשרוד (בינתיים) בשל יכולות המיקוח שלו, חדות הלשון שלו, חכמתו והאנשים שהוא פוגש.

מדוע אהבתי את הספר? מדוע אמרתי קודם לכן שהקריאתו תפסה אותי בזמן נכון כל כך? ראשית, זהו סיפור על תקופה חשוכה ביהדות. תקופה שבה שלטה האינקוויזיציה הנוצרית והיהודים לא היו שווים פחות מחיות. דווקא בתקופה החשוכה הזו מצליחה חנה להראות לנו מהו כוחה של אישה. היא מצליחה לשבור מוסכמות ולחצות קווים אדומים בתקופה שבה מקומן של הנשים היהודיות ובכלל לא חצה את גבולות המטבח ועבודות הבית. חנה היא האבירה על הסוס הלבן. היא ההיפך הגמור מהאישה הכנועה; היא אסרטיבית ובעלת יכולות מרשימות להתייצב בפני מכשולים גדולים ממנה. דווקא בתקופת תרום בחירות, שדובר רבות על מעמדן של נשים בפוליטיקה מגיעה חנה, עכבר גטו כפי שכינו אותה בעלה ואחותה, ומצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית כבר לפני 440 שנה. מה הסוף? תקראו ותגלו. אני יכולה לומר שהוא מרגש במיוחד.

"המיילדת מוונציה" מאת רוברטה ריץ'. תרגום: סמדר מילוא,  "כנרת" הוצאת ספרים.