את הזיכרון הכי גדול שלי מכיתה א' אני רואה כל יום 🙂
מעבר להתרגשות הגדולה שכמובן היתה, המפגש עם החברים, התיק החדש, הספרים והמחברות.
ביום הראשון בכיתה א' למעשה (בדיעבד) פגשתי לראשונה את האיש שהפך לבעלי, אהובי.
למדנו יחד באותו בית ספר ברמת גן.
בכיתה ז', הפכנו "רשמית" לחברים.
ומאז (טפו,טפו, בלי עיו הרע) אנחנו ביחד.
השנה, הבת הבכורה שלנו, אלה, עלתה לכיתה א'.
שמחנו, התרגשנו עבורה ויחד איתה בדרך החדשה.
בתמונה אפשר לראות שיש לה תיק חדש, תיק בית ספר "של גדולים".
לא כולם יכולים להרשות לעצמם לעלות עם תיק חדש לבית הספר.
לא כולם רוצים, יש כאלה שמסתדרים בלי, לוקחים תיק משומש וגם זה בסדר.
יש כאלה שרוצים. ממש רוצים. אבל לא יכולים.
לשם כך נוצר פרוייקט הילקוטים של עמותת צימאון.
על העמותה תוכלו לקרוא כאן
לתרומת ילקוט לילד שאין לו, סמסו עכשיו 5656 ותרמו 10 שקלים
[youtube zZid3_jzYto nolink]
ועל זה נאמר – תזכו למצוות.