הקדמה: מי שמכיר אותי, יודע שאני אישה מאושרת ושמחה בחלקי אבל כזאת שלא מפחדת להעלות דברים..
רוצה להעלות פה משהו:
הצלחות, כישלונות, לידת אח חדש, מעברים, כל אלה ורבים אחרים הם רק חלק מתכנית "כישורי חיים" הנלמדת בבית הספר.
"בתקופתי" לא דיברו על הדברים האלה, בטח לא במסגרת בית הספר ולכן היא כל כך מבורכת.
אבל
יש נושא אחד שלא מדברים עליו, בטח לא כשאני הייתי ילדה אבל גם בבית הספר של הבנות שלי – המוות.
מדובר ב"טאבו" שנוגע לכל אחד מאיתנו, בשלבים שונים של החיים. החל ממוות של חיית מחמד, סבא, סבתא, חבר, הורה ו…אי אפשר להתחמק מזה אבל לא מכינים אותנו לרגע הזה.
כמו משכך כאבים, אי שאפשר לקחת לפני, אבל דיבור על "זה" וחיזוק דרכי התמודדות, אולי יכול היה להקל קצת פחות.