בשנות ה-20 המוקדמות של חיי גרתי ולימדתי יוגה בניופינלנד שבמזרח קנדה.
יום אחד, שמועה הגיעה לאוזני שארונדטי, מורתי הרוחנית האהובה, חזרה מהודו לאשראם שלה בטורונטו, עם נגיף שפגע לה במערכת העצבים ושיתק אותה מהצוואר מטה. לרופאים המערביים לא היה את הידע והיכולת לטפל בה. ידעתי גם שארונדטי סירבה להשאר בבית החולים והובאה לאשראם, שם הייתה מרותקת למיטה מבלי יכולת לזוז, נסעדת על ידי תלמידיה האוהבים. לקח לי כחודשיים לארגן כסף לטיסה היקרה, שחצתה את קנדה ממזרח למערב, כדי לבקר את ארונדטי. באותו זמן ארונדטי הייתה בת 52.
כשהגעתי לאשראם, הייתי בהלם גמור כשראיתי את ארונדטי צועדת לקראתי לברך ולחבק אותי. הדבר הראשון שיצא מפי היה ״איך הבראת כל כך מהר, שמעתי שהיית לגמרי משותקת?״ ארונדטי סיפרה לי בשיא השלווה, שהתלמידים שלה השקו אותה ועשו לה מסאג׳ יום-יומי עם השתן שלה. אני זוכרת איך המוח שלי לא יכול היה להכיל את הצירוף של שתן ושתייה. בחילה עלתה בי, הרגשתי שאני עומדת להקיא. יותר מזה אני לא זוכרת. אני חושבת שנכנסתי לבלאק אאוט קל, וארונדטי שהבחינה שאינני יכולה להכיל את המידע ששיתפה אותי, עברה לדבר על נושא אחר כאילו כלום לא נאמר.
השיחה הקצרצרה עם ארונדטי בעניין שתן שלא בהקשר של ללכת לשירותים, הודחקה עמוק בתודעתי ולא נשאר ממנה זיכרון, כאילו לעולם לא הייתה. עד ש…
שנתיים אחרי האירוע המודחק, הגיע למרכז היוגה שלי יוגי מהודו, שביקש להישאר ללילה עד לטיסת הבוקר שלו ללונדון.
לפני כ- 35 שנה, לא היו הרבה יוגים מחוץ להודו, כך שכל מרכז קטן ליוגה במערב, היווה תחנה ליוגים הנודדים. היינו כמו קבוצה מובדלת מהחברה, שחבריה מבינים אחד את השני, יותר ממה שהמשפחות המקורבות לנו הבינו אותנו.
ישבנו לתה והיוגי הנודד סיפר לי, שחלק מתרגולי היוגה שלו, כוללים תרפיית שתן. להבדיל מהמקרה עם ארונדטי שהתרחש שנתיים לפני כן, במהלכו כמעט נפחתי את נשמתי לשמע המילה שתן בהקשר לשתיה, הפעם הייתי מוכנה להטמיע את המידע בתודעתי. סקרנותי הייתה עצומה ושאלות עלו בשטף אחת אחרי השניה. רציתי לדעת הכל. הבאתי מחברת ורשמתי כל פיסת מידע שהיוגי שיתף אותי במשך כל הערב עד לשעות המאוחרות של הלילה: איך לרפא עם שתן את העור, האוזניים, הגרון, את העיניים, איך לטפל בשיער בעזרת שתן, טיפול במפרקים, איך לנקות עם שתן את הסינוסים ואת מערכת העיכול ועוד אין-ספור טיפולים עם שתן, לתחזוקה השוטפת של הגוף עד יום מותו.
מכיון שאלו היו הזמנים שלפני האינטרנט, זמנים בהם גם לא היו הרבה ספרים בנושא, אם בכלל, ידעתי שאני חייבת לקבל כל מידע אפשרי הקשור לתרפיית השתן, לפני שהיוגי עולה למטוס ולעולם לא אראה אותו שוב.
המיינד שלי הופתע מהמידע המוזר שהועבר אלי, אך ברמת האינטואיציה הפנימית שלי, הרגשתי שהגעתי הביתה. לפני שהמיינד שלי הצליח לעכל ולעבד את כל המידע שנחת עלי, התודעה שלי חשה שידע עצום נגלה לפני. הרגשתי שנפתח בפני שער למימד שרק מעטים נכנסו לתוכו. ואכן מאותו רגע חיי ו"אני" השתנינו מקצה לקצה ואיתם גם התודעה שלי, שפרצה את גבולות ה"היגיון" והשתחררה מכבלי ה"נכון והלא נכון" המקובלים.
למחרת בבוקר קפצתי מהמיטה בהתרגשות גדולה, כדי לשתות את השתן הראשון של הבוקר ולהפתעתי הרבה הלב והתודעה הנרגשים שלי, לא היו בסנכרון עם המיינד המתוכנת שלי שזעק: השתגעת!!! שנים של שטיפת מוח מתמדת עם מנטרות יום יום-יומיות של: תשטפי את הידיים אחרי השירותים, שתן זה מסריח, שתן זה פסולת, שתן זה מגעיל, עמדו באותו הרגע ביני לבין הכוס שהחזקתי בידי. המיינד ניצח ואני שפכתי את השתן שאספתי חזרה לשירותים, כשליבי מאוכזב והתודעה הסלחנית שלי מנחמת אותי, ״זה בסדר, את צריכה עוד קצת זמן כדי להשתחרר משלשלאות התכנות שלך״. לא ויתרתי וכך במשך כמה ימים, בכל בוקר אספתי שתן בכוס, ובאכזבה גדולה שפכתי אותו חזרה לשירותים מבלי להיות מסוגלת לשתות את הנוזל היקר.
לאחר כשבוע זה קרה, האינטואיציה והלב הפתוח גברו על המיינד המצומצם שלי, שתיתי את הלגימה הראשונה, מופתעת מכמה קלה, פשוטה ומעצימה הייתה החוויה הזו. ומאותו הרגע חיי, גופי ומהותי, עברו למימד אחר של עוצמה פנימית וראייה רחבה של המציאות.
השינויים הראשונים שחוויתי היו פיזיים. הגוף שלי נפטר מהמשקל המיותר שהעמסתי עליו. בנוסף הגוף עבר תהליך ריפוי מאסיבי. לתדהמתי הרבה נפטרתי מהרפס השפתיים שירשתי מאמי וסבלתי ממנו מגיל 8, דבר שגרם לי תכופות לסבל רב. כנגד כל הדיווחים של הרפואה שטוענת שוירוס ההרפס נשאר במערכת העצבים לעולמים, ואין אפשרות להפטר ממנו, מאז שהתחלתי לשתות שתן ועד היום, כ- 35 שנה, הנגיף מעולם לא הטריד אותי יותר. זו רק אחת המתנות הנפלאות שתרפיית השתן העניקה לי על הדרך.
מהר מאוד השתן הפך לחלק מחיי היום-יום שלי.
מעבר לשתיית שתן בכל בוקר אין חלק בגוף שאני לא מתחזקת עם שתן, אם זה העור שלי, השיער, העיניים, השיניים, החניכיים, המעי הגס והמפרקים. זה אחד הדברים שאנשים מפספסים, גם אם לא שותים שתן יש עדיין דרכים רבות לטפל בגוף עם שתן באופן חיצוני.
תרפיית השתן היא חלק מתרגולי היוגה הקדומים. אבל יש גם הוכחות לשימוש בתרפיית שתן במצרים הקדומה, בסין, ברוסיה, דרום אמריקה ועוד אזורים שונים בעולם.
עצם זה שכולנו כעוברים שתינו ונשמנו שתן ברחם אימנו (מי שפיר) מראה שהנוזל אינו זר לגוף.
לפני שהיוגי נפרד ממני לשלום, הוא הוסיף ואמר: "מעבר ליתרונות הפיזיים של תרפיית השתן, את גם תחווי פתיחה של העין השלישית. שתיית שתן פותחת את התודעה הגבוהה". אם להיות כנה, כאן הוא איבד אותי. אני זוכרת שגיחכתי לעצמי בעודי חושבת: עד פה, שיכנעת אותי בסגולות השתן, אבל איך שתיית שתן יכולה להשפיע על התודעה?
וגם בזאת הוא לא הגזים. אחד הדברים המאדירים בתרפיית שתן זו ההרגשה המעצימה, שהגוף שלנו מייצר את אחד הנוזלים המרפאים ומלאי האנרגיה, חינם אין כסף. וזה תמיד מוכן לשימוש. רק הידיעה שבכל זמן אני יכולה לייצר בעצמי לעצמי מרפא, שינתה את התודעה שלי להוויה הפיזית. מעבר לזה אחרי שנים של שימוש הבנתי מדוע יוגים משתמשים בתרפיית שתן לפני תרגולי מדיטציה. כי השתן, שהוא מוצר של הדם, עשיר בפראנה, אנרגיה שמאזנת את הצ׳אקרות, מרכזי האנרגיה בגוף ופותחת את התודעה. אבל זאת אשאיר לאילו שיבחרו להתנסות בתרפיית השתן שיחוו בעצמם. 🙂
*****************************************************************
שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳
למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN
מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״
למידע על הסדנאות היכנסו לאתר
לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: shaktimhi@gmail.com