יום שלישי אופייני: הילדים כבר בבית אחרי בית הספר, הגן או המעון. הגדולה סגורה בחדר לבדה, מדי פעם עולים קולות צחקוק מהחדר, השני חזק בסלון על הטאבלט (שלך) והשלישי מול הטלויזיה. שלווה, הכל טוב, אז למה בכל זאת משהו מציק לך ככה בקצוות כמעט מחוץ לשדה הראיה? אז זהו, שאת לא לגמרי טועה. מחקרים מדברים על התמכרות למסכים, על פגיעה בבריאות, על פגיעה בהתפתחות תקינה, על הסכנות שברשתות החברתיות ופתאום את נזכרת מה מחיר השקט הזה ומה שלפני שניה היה תמונה פסטורלית של שדות ירוקים וציפורים מצייצות נדמה כעת בראשך לתמונה פוסט-אפוקליפטית של חברה קרה ומנותקת, סופר אמא הבאה לתקן את העולם בשחור-לבן הנפרש תחתיה במעופה, עולם של שברים והריסות, מחלות ותחלואים.
היעד ברור למדי: להוריד את כמות הזמן שהילדים מבלים מול מסכים כאלו ואחרים, אבל איפה מתחילה דרך הלבנים הצהובות שתוביל אותך ליעד הנכסף?
ואם עוד לא השתכנעת….
כן, המסכים הללו נראים תמימים למדי, והם בעצם אפילו מועילים (אני אומרת לעצמי באנחה, תוך לגימת הקפה). זה לא רק שקט תעשייתי בבית אלא גם נגישות למידע, דרך התקשרות עם חברים והרי ככלות הכל בסופו של דבר הילדים יגדלו לחיות בעולם שבו סמארטפונים וטאבלטים, טלויזיות ומשחקי מסך הם חלק מהעולם, התרבות, הטכנולוגיה – וגם בזה הם יצטרכו להבין ולדעת להשתלב, אז למה בעצם להגביל?
טוב (אני אומרת לעצמי), נפתח את הלפטופ ונבדוק, אולי בעצם הכל טוב? אז זהו, שלא. מדברים על סכנות, על התמכרויות, על פגיעה, על בעיות בריאותיות ועל פגיעה בהתפתחות – ועל קצה המזלג (ולטובת מי שעדיין לא השתכנעה) –
- סכנות – על סכנות האינטרנט מדברים הרבה. חשיפה לתכנים שהילדים לא מוכנים אליהם, אנשים מבוגרים המתחזים לילדים ומחלצים מהם מידע רגיש או מעוניינים להפגש איתם, בני גילם שעוסקים בבריונות רשת, החרמות ועליהומים למינם.
- בריאות – ישיבה של מעל לשלוש שעות ביום מול מסך פוגעת פגיעה של ממש בראיה, במיוחד בילדים. גם ישיבה של 3 שעות רצופות ללא מנוחה לעיניים פוגעת. משחקי מחשב בהם משתדלים להשאר בפוקוס ולא למצמץ מביאים להתייבשות העין – בקיצור, כאן אפילו גזר לא יעזור. אבל זה לא רק הראיה. ישיבה ממושכת פוגעת בכושר הגופני. עבודה עם כפות הידיים בתנוחה לא טובה פוגעת בצואר ובחגורת הכתפיים, ביציבה, וגורמת לדלקות במפרקי הידיים והאצבעות. ואם כל זה לא מספיק – קירבה יתרה של המכשירים הללו פולטת קרינה שגורמת לירידה בפריון ואולי גם מעלה את הסיכוי לסרטן.
- התמכרות – מסתבר שאפשר להתמכר לכל והתמכרות למסכים היא בעיה ידועה שהולכת ומתפשטת בעולם כאש בשדה קוצים. כשאני אומרת "התמכרות" אני מדברת על תסמיני גמילה, על ירידה במעורבות חברתית ועלייה בתחושות בדידות ודיכאון. באנגליה כבר קיימת מרפאה לטיפול בהתמכרות ממסכים. החולה הצעיר שם הוא בן ארבע.
- פגיעה בהתפתחות – כל סכנה למבוגרים היא סכנה גדולה יותר למבוגרים, אבל מעבר לכך קיימות עדויות שחשיפה לזמן מסך ארוך מעלה את הסיכוי להתפתחות בעיות קשב וריכוז.
בקיצור – אנחנו כבר משוכנעות, אבל איפה מתחילים?
איפה מתחילים ומה אפשר לעשות?
כמו כל דבר בחיים, אפשר לחלק את התשובה לשלושה חלקים: דוגמה אישית, כללים והסכמים.
אחד הדברים שהכי קופצים לי לראש כשאומרים דוגמה אישית היא סצנה מסרט משנות השמונים שנקרא "חמודות קטנות". בסרט, קריסטי מקניקול משחקת מתבגרת בת 15, ובתחילתו האמא לוקחת את הבת להסעה למחנה קיץ. האם עוצרת ליד הבת שנכנסת לרכב עם סיגריה ביד. האם אומרת לבת – "את יודעת שאני לא אוהבת שאת מעשנת", ולוקחת שכטה מהסיגריה שביד שלה. הבת מסתכלת על אמא במבט ציני ומעיפה את הסיגריה – ולכל מי שראה את הסצנה ברור שתוך 3 דקות הסיגריה חוזרת לה ליד. אם למדתי משהו מהסצנה הזו זה שאי אפשר להגיד למישהו לא לעשות משהו אם לא מוכנים לא לעשות את המשהו הזה בעצמנו.
אז כמה שזה קשה, ההתחלה מתחילה בנו. לא יקרה שום דבר אם לא נבדוק את הפייסבוק כל 5 דקות, ואם שלחו לנו SMS באמצע האוכל או השיחה, אפשר לחכות עם לבדוק אותו ולהגיב – העולם לא ייפול. כדאי גם לתרגל את אצבע סגירת הטלויזיה מדי פעם.
אחרי שדאגנו להוות דוגמה אישית – אפשר להמשיך לנושא הכללים וההסכמים.
כללים והסכמים
הסכם עובד מצוין, בייחוד עם מתבגרים – ובתנאי שמדובר בהסכם של ממש כלומר – שני הצדדים מודעים לכך שמדובר בהסכם, הקשבה דו סיטרית (כלומר אנחנו הקשבנו להם ולקחנו את דעתם בחשבון), הגענו ביחד להסכמה (הסכמה!) ששני הצדדים מחויבים אליה, הגדרנו בברור מה גבולות ההסכמה ומה המחיר על אי עמידה בהסכם.
בהסכם הסכימו ביחד על כמה זמן ביום יבלה הילד, לכל היותר, מול מסך וקחו בחשבון כי לפעמים אם דורשים – גם לזה יש מחיר. צריך התמדה ולהקפיד על ההסכם (גם במחיר כוס הקפה ושעת השקט), צריך לדאוג לפעילויות חליפיות כמו חוג, חברים או זמן איכות משפחתי – ואז זה עובד.
חוץ מההסכם, כדאי גם להסביר לילדים למה אתם דורשים מה שאתם דורשים ולהגיע להסכמה גם לגבי כללים פשוטים יותר מהגבלת זמן או תכנים. כללים טובים הם – כיבוי המסך בתום הצפייה, שימוש רק כאשר אייפד מונח על השולחן ולא על הברכיים (יותר בריאותי), לא לישון עם טאבלט או סמארטפון ליד המיטה ולשים את הסמארטפון בתיק ולא בכיס. אם תסבירו להם גם למה, הם יתנגדו פחות.
קשה, קשה להיות הורים בעידן המובייל, האינטרנט, הסמאטרפונים והאייפד אבל עם קצת גמישות אפשר גם ליהנות מכל הדברים הטובים שמגיעים עם העולם הזה וגם להמנע ממרבית הבעיות שמגיעות איתו, לזכות בכוס קפה רגוע בסוף יום, ולדעת שהילדים שלכם עדיין יודעים גם לנהל שיחה עם בן אנוש.
