גיבורת הספר (חסרת השם) היא דוקטורנטית לכימיה. דרושות לפחות חמש שנים כדי להשלים דוקטורט בכימיה. בתחילת הדרך עבדה במעבדה לצד אריק, בן זוגה, אבל הוא סיים את הדוקטורט ועבר למעבדה אחרת, והוא נמצא בתהליך של חיפוש משרה באוניברסיטה יוקרתית. בלעדיו – קשה לה להמשיך. יתכן שהעזיבה שלו רק משמשת זרז (מושג מתחום הכימיה) להתלבטות שלה לגבי המשך הדוקטורט, כי עם הזמן ועם העבודה הסיזיפית במעבדה, היא מגלה שהנושא שבחרה – סינתזה אורגנית בת 24 שלבים, במאמץ לבודד מולקולה מסויימת, כבר לא מרתק אותה. ברקע נמצאת גם הצעת הנישואין של אריק והלבטים שלה לגביה. לא ברור ממה נובעים הלבטים שלה – אריק מצטייר כבחור טוב מזג ומקסים. גיבורת הסיפור מצטיירת כמשעממת ונרגנת. לא ברור מה מחבר ביניהם, מה הוא מוצא בא. היא עצמה טוענת שהמזג הרע עובר בירושה במשפחתה.
המשך הקריאה חושף אט אט שלא מדובר במזג רע, אלא בדיכאון.
אט אט מתברר גם הרקע של גיבורת הסיפור. מדובר בבת להורים שהיגרו מסין.
אביה – בן למשפחת חקלאים ענייה, הבכור מבין שבעה אחים (החוק להגבלת הילודה הוחל רק על משפחות עירוניות). בכל זמן שהוא לא צריך להיות בשדה – הוא לומד. הוא הופך למהנדס, מכיר את אמה של הגיבורה, והם מהגרים לאמריקה.
אמה של הגיבורה יפה ואינטליגנטית, ובת להורים משכילים. וגם היא כמו האב, מלאת מוטיבציה להשיג ולהצליח. היא רוקחת במקצועה, והיא מממנת את לימודיו של אביו ואת הטיסה לאמריקה. באמריקה הוא משלים את הדוקטורט שלו בזמן שיא. האמא נאלצת לוותר על הקריירה שלה, כי אינה יכולה לעבור את מבחני הרישוי בארצות הברית.
הוריה מעניקים לה חינוך נוקשה ונטול מחוות של אהבה. הם מביעים אהבה כלפי בתם רק כשהיא מצטיינת בהישגיה הלימודיים. האם היפה גם מעבירה ביקורת על המראה החיצוני של בתה, וגם מסרבת ללמד אותה סינית משובחת, כדי להשאיר לעצמה יתרון על פני בתה.
גיבורת הספר עוזבת את הדוקטורט ומתחילה טיפול פסיכולוגי. כעבור מספר שבועות היא אוזרת אומץ לספר זאת להוריה. תגובתה של אמה:
"אל תתקשרי אלי שוב. אל תחשבי אפילו לחזור הביתה… מי את חושבת שאת? את לא קיימת מבחינתי בלי התואר."
אריק מוצא משרה טובה בעיר רחוקה, וגיבורת הספר לא מצטרפת אליו. היא גם לא עונה בחיוב להצעת הנישואין שלו. הם נפרדים.
עוד שכבות נחשפות בטיפול הפסיכולוגי, ומתברר שאמה של הגיבורה סבלה מדיכאון (אולי "מזג רע" הוא שם נרדף לדיכאון, ואולי אכן קיימת נטייה משפחתית). היא שילמה מחיר נפשי על הגירתה לאמריקה: ויתור על הקריירה שלה, על השנינות שלה (ידיעותיה בשפה האנגלית אינן מאפשרות לה להיות שנונה) ואולי גם על היופי שלה, כי באמריקה היא אינה נחשבת יפה.
בין השורות מבין הקורא, שהגיבורה פחדה לשלם מחיר דומה אם תעזוב את כל המוכר לה ותעבור לעיר הרחוקה עם בן הזוג שלה.
הספר כתוב באופן מאופק, ללא תיאורים רגשניים, ודווקא אופן כתיבה האובייקטיבי, המרוחק הזה, מצליח להעביר את עומק המשבר ואת כאבי הנפש בעוצמה רבה.
יש בספר גם עיסוק בעבודת המדען, נהניתי מאוד מהפן הזה של הספר.
גיבורת הספר אומרת שיש שני סוגי מדענים: הטכנאים והיצירתיים. הטכנאים עושים את עבודתם היטב, אבל לא משיגים תגליות פורצות דרך. היצירתיים הם אלה שבזכותם המדע מתקדם. היא משווה זאת למוזיקה ואומרת שיש אנשים שיודעים לנגן בכלים ויש מוזיקאים. היא מבינה שהיא טכנאית ולעולם לא תגיע להישגים יוצאי דופן.
היא גם שואלת את עצמה האם התחילה לעסוק במדעים בגלל שאהבה את התחום, או מפני שהייתה טובה מאוד במדעים ולכן התחילה לאהוב אותם.
את הפסיכולוגית היא שואלת: 'למה עזבתי את המדעים, מפני שלא אהבתי אותם או מפני שלא הייתי מספיק טובה בהם' הפסיכולוגית עונה שזה לא משנה, עיסוק במחקר מדעי לא התאים לה, ושהיא צריכה להמשיך הלאה.
עם הזמן הגיבורה מתאוששת, ומגלה בתוכה כישורים שלא ידעה על קיומם – מתברר שהיא טובה בהוראה, ומסתדרת היטב עם תינוקות. הספר מסתיים כשהאופק מתבהר, ונראה שהחלמה, השלמה עם הוריה המרעילים, ועתיד טוב, קרובים להגיע.
.
מחברת הספר היא בוגרת תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת הרווארד, ובעלת דוקטורט בבריאות הציבור. כימיה נכתב לאחר שסיימה תואר שני בכתיבה יוצרת. הספר זכה בשישה פרסים ספרותיים, ובימים אלה מעובד לסרט קולנוע.
ronitdins@gmail.com
